טדי לופין והילד המקולל

הארי הגיע לחדר המועדון למצוא את רון והרמיוני בעיצומה של שיחה, ממתינים לשובו של הארי מן השיעור עם דמבלדור.
"איך היה?" שאלה הרמיוני עניינית כשהארי הגיע אליהם בריצה.
הארי סיפר להם את מה שהתחרש במשרדו של המנהל.
רון והרמיוני נראו פעורי פה.
"אתה חושב שזה בטוח היה להשאיר את דמבלדור לבד? אולי הוא היה אוכל מוות מחופש?"
"אויש, רון, אל תדבר שטויות. אין קוסם יותר חזק מדמבלדור, גם אם מדובר באוכל מוות לא יהיה לו שום סיכוי מולו. וחוץ מזה, אם היה מדובר באוכל מוות אין דרך יחידה להיכנס ככה למשרד חוץ מהתעתקות, וכמו שכבר הסברתי לכם מיליון פעמים אי אפשר להתעתק בתוך שטחי הוגוורטס!"
"טוב," אמר רון שנראה נרגז, "בטח כבר עלית על התעלומה."
"טוב, האמת שאני לא. מי הוא?" שאלה הרמיוני.
"אני לא יודע. דמבלדור סילק אותי מהמשרד, דבר אחד אני יודע וזה שקוראים לו טדי." אמר הארי.
"טדי." אמר רון מנסה לחשוב.
"והוא גם טוען שהוא מכיר אותי מהעתיד, כלומר אישית. מעניין. הוא בטח קשור אלינו איכשהו."
"איך הוא נראה?" שאלה הרמיוני.
"טוב, האמת שהוא נראה נחמד."
"נחמד?" צחק רון, "מה נחמד בו?"
"לא יודע. הוא נראה פשוט נחמד. הוא הילאי! הוא קצת יותר גדול מאיתנו, הוא אמר לדמבלדור שהוא בן עשרים ואחד אבל הוא נראה כמעט בגיל שלנו. יש לו שיער שחור, הוא היה רזה מאוד, הוא קצת יותר גבוה מרון, הוא היה לבוש קצת מוזר, בגלימה אפורה. והוא היה נראה בעיקר מבוהל."
"אני מתה כבר לפגוש אותו!"
"לא נראה לי שזה עומד לקרות. בוודאי דמבלדור יחביא אותו אם הוא טוען שהוא הגיע מהעתיד, המטורלל."
"למה אתה חושב ככה?" שאלה הרמיוני.
"אני מסכים עם רון, הרמיוני." אמר הארי. "דמבלדור הוציא אותי מהמשרד לפני שהם בכלל הספיקו לדבר, לא נראה לי שהוא ייתן לי להתקרב אליו."
"טוב, כבר מאוחר. אני עולה לישון ואני ממליצה גם לשניכם לעלות, יש לנו מחר יום מאוד עמוס."
הארי ורון עלו לחדר השינה שניהם לאחר כמה דקות, אך הארי לא הצליח להירדם ותעלומת זהותו של הזר שהתפרץ לזמנם.

למחרת בבוקר הארי ורון ירדו לאולם הגדול לארוחת הבוקר, בכניסה לאולם עמד טדי, מחפש בין כל העוברים והשבים אחר אדם מסוים.
הארי שהבחין בו סימן לרון בבירור כי הוא האורח הלא קרוי מאתמול.
"הארי!" צעק טדי והרים את ידו.
"מה אתה עושה כאן?"
"חיפשתי אותך!" ענה כאילו מדובר בתשובה הברורה ביותר בעולם. "היי רון."
הרמיוני שכבר התיישבה בתוך האולם, ראתה את המתרחש ורצה אחריהם.
"אתה מכיר אותי?" שאל רון ופניו נצבעו בסומק אדום.
"בוודאי."
"מי אתה?" שאל הארי עניינית.
"היי הרמיוני," אמר כשהגיעה אליהם הרמיוני, "טוב, אני טדי. וכמו שאתה מבין, אני לא ממש מגיע מאזור הזמן שלכם. דמבלדור אסר עליי לגלות מי אני ואני מסכים איתו. הידיעה וההתגלות אחר מי אני עלולה לגרום לקיום שלי להימחק." אמר בעודו בוחן את הפרצופים של השלישייה, שכמו שצפה מראש נעו בין כועסים להמומים.
"שלא תחשוב על זה," ענה מיד טדי, שהרים את שרביטו אך לא הניע את שפתיו. הארי התרשם שהקוסם יודע היטב קסמים אילמים. תוך כמה שניות נחה בכף ידו של טדי גליון קלף ישן שהארי הכיר וזיהה מיד.
"זה שלי!" הוא צרח.
"טוב, לא בדיוק," אמר טדי בשעשוע.
"איך ידעת?"
"על המפה או על זה שאתה מתכנן לחפש אותי בה?"
"גם וגם."
"טוב, על המפה אני יודע מפני שאתה סיפרת לי עליה. וידעתי שאתה מתכנן לחפש אותי כי אני פשוט מכיר אותך. אני לא אתן לך לסכן את הקיום שלך, ובכן מפני, שהקיום שלי די חשוב לי." אמר בחיוך.
הארי התרגז.
"תחזיר לי את זה."
"אני אחזיר לך אותה ברגע שאעזוב את הוגוורטס, אני מבטיח. עד אז," אמר כשידו מנפנפת במפה, "זה יישאר אצלי."
הארי ידע שאין טעם להתווכח עם טדי, אבל גילה מהר מאוד שהוא לא כל כך מחבב אותו למרות הרושם הראשוני.
"טדי," פתחה הרמיוני, "אתה יכול לספר לנו מי אתה?"
"טוב, אני טדי. וזה מספיק."
"ובכל זאת?"
"אני לא יכול."
"ולספר לנו מאיפה אתה מכיר אותנו?"
"אני לא יכול."
"נפלא." צעק הארי, "יש משהו אתה כן יכול לספר לנו?"
"טוב, כן, יש משהו," אמר טדי ונראה מתאמץ כאילו לשלוף זיכרון ישן. "אה כן, שאני שמח שבעתיד התבגרת ולא נשארת כזה שמוק."
רון והרמיוני פתחו בצחוק רם, אולם הארי נראה פחות משועשע התכוון לשלוף את שרביטו.
"די, נו הארי, אתה לא באמת מתכוון לזה." אמר טדי, "טוב, נראה לי שאני יכול לספר לכם שדמבלדור הסכים להכניס אותי למסדר. כלומר, לא ממש להילחם במסדר, הוא חושב שאני עלול לשבש את ציר הזמן בכל דבר שיתן לי לעשות, הוא הסכים אבל להכניס אותי לחבורה הסודית שלכם." אמר מרוצה מעצמו.
"דמבלדור באמת סומך עלייך?"
"כן, כך זה נראה."
"למה?" שאל רון
"אל תגיד לי, אתה לא יכול להגיד." אמר הארי משועמם.
"בהחלט!" אמר טדי ונראה עליז למדי.
"בעתיד, כלומר, בעבר שלך, אתה קשור גם למסדר?" שאלה הרמיוני.
"המסדר הפסיק להתקיים בזמן שלי, כך שלא הייתי חבר בו. אבל האנשים בו, וביניהם גם אתם, קשורים אליי קשר ישיר."
"ואתה בטוח ש-"
"כן, הרמיוני, אני בהחלט בטוח."

"אתה צוחק!" קבע דדאלוש.
"הו, לא, בהחלט לא." אמר דמבלדור.
"לצערי, לחלוטין לא." חיזק טדי.
כל יושבי החדר, שנמצאו בכיכר גרימוולד מספר 12, נראו המומים. דמבלדור אחז בכתפיו של טדי מציג את הנער לראווה.
"רגע אחד, אתה רוצה להגיד לי שפשוט הגעת לכאן, מהעתיד, בטעות?" שאל רמוס.
"כן." ענה וטדי נראה זורח מאושר.
"דמבלדור, אתה בוטח בו?" שאל עין-הזעם.
"בהחלט."
"ומה גרם לך לבטוח בו?" שאל קינגסלי בחשד.
"מהמעט שמותר היה לנער לספר לי, אני יכול להגיד שאני נותן בו אמון מלא כמו שאני נותן בכל אחד ממכם."
"דמבלדור חושב שכל מידע שאני יודע יכול לגרום להרס על זמני ואפילו למנוע את הקיום שלי, לכן אסור לי לספר לכם עליי או על עצמכם בעתיד."
"אני מקווה, שתגלו הבנה כלפי הנער. הוא לא יכול לחשוף מידע אודותיו, אך אני מקווה שתאמצו אותו לקרבכם כמו חבר ותיק מן המניין."
טדי השפיל את מבטו. לאמץ?
"יש משהו שכן תוכל לספר לנו?" שאלה טונקס.
"טוב, אני בן 21." אמר, מפנה את מבטו לדמבלדור על מנת לקבל אישור על דבריו. "למדתי בהווגורטס בבית הפלפאף. הייתי רודף בקבוצת הקווידיץ' של בית הספר, ככה שכל מי שרוצה משחק מוזמן," מתאמץ לחפש עוד פרטים, "אני מת על שוקולד, ברצפת, טיולים... אה כן, ועל הבישולים שלך מולי!"
מולי וויזלי שלא דיברה עד כה, כעת הסמיקה. "טעם טוב לבחור!" קרא ארתור.
"מאיפה אתה מכיר את המאכלים של מולי?" שאלה טונקס.
"אסור לי לספר."
"אתה נורא מוכר לי." סיכמה טונקס מהורהרת.
"טוב," הסמיק טדי, "נראה שגם את מהעתיד אם ככה."
"ומה יש לך שם?" הצביעה טונקס על מעל חזהו של הנער, משהו שחור ובולט נראה מבצבץ מחוץ לחולצתו.
טדי נראה מבוהל ומיהר לכסות את הדבר. "זה קעקוע. אני מעדיף שלא לחשוף אותו."
"הוו, נראה מעניין מה יש לך שם." צחקה טונקס.
רמוס נראה חשדן והעביר את מבטיו מבין טונקס לטדי, נראה לא מרוצה מהשהות של הזר.

"טדי חמוד," ניגשה אליו מולי, מחבקת בחוזקה את טדי שמחבק בחזרה באהבה גלויה, "יש לך איפה לשהות?"
"טוב, עד כה ישנתי בהוגוורטס, אבל לא. אין לי באמת." אמר בעצב.
"טוב, ארתור ואני דיברנו, אתה מכיר את ארתור?" שאלה מולי.
טדי הנהן.
"טוב, חשבנו שאולי תוכל לגור אצלינו עד שתוכל למצוא סידור הגון?"
"לגור במחילה?" שאל טדי, פניהם של הזוג וויזלי נצבע באדום, "בהחלט!" קרא להפתעתם. "אני מת על המחילה!"
"טדי, ת'יודע," קראה טונקס במטרה למשוך את תשומת ליבו, "אני ואתה נהיה חברים טובים! גם אני למדתי בהפלפאף."
טדי חיבק חזק את טונקס "אני משוכנע בזה." קרא מאחורי כתפה.

הפרק הקודם		הפרק הבא