בלי קסם אני...דאדלי?

"הויש, הייתי צריכה לצפות את זה!" אמרה האחות (אז היא נקבה?) במבטא סקוטי כבד והפליקה להארי בעורפו. "אתה עוד תראה פוטר! זה יתנקם בך! יום אחד מישהו סוף סוף יתנגד לך וידפוק את הגוף-רבע-פולקע שלך במכות! ואתה יכול לשכוח ממני לעזור לך עם החבורות המטונפות שלך! זה מה שקורה כשמנסים להתעסק עם בוגרת חיל הים לשעבר!" להארי לא היה מושג ירוק על מה היא מדברת, מה כבר הוא עשה שהכעיס אותה כול כך? ולמה היא התכוונה כשאמרה שמישהו סוף סוף יתנגד לו?
"אההה, סליחה, אבל מה קורה כאן? למה את כל כך כועסת? כלומר, מה כבר עשיתי?"
"חוצפן מסריח!" קראה לעברו בכעס והפליקה לו שנית בעורפו. הארי החליט שהוא ממש לא מחבב את בוגרת חיל הים המשופמת הזו בעודו משפשף את עורפו הבוער בכאב.
"אתה חושב שאני לא מזהה את המתיחות המפגרות שלך פוטר?! אפילו הדרסלים מאשרים! הזיות בתחת שלי! אתה חושב שזה מצחיק הא?!" הארי קצת נדהם מהשפה שלה (לא זו המשופמת) ותהה אם כול אנשי הצבא מדברים כך. הארי התנער ממחשבותיו ושם לב שהאחות הזועפת אוחזת טלפון אלחוטי בידה. "הדרסלים בטלפון? אני יכול לדבר איתם?" פניה לא שינו את הבעתם הזועפת, ולכן הארי הוסיף- "נו בחייך! הם הולכים לצעוק עליי בטלפון- זה כול מה שהולך לקרות! מה אני כבר יכול לעשות, גברת..." הוא ניסה לקרוא את שמה הרקום על מדיה המלוכלכים, "גברת 'יפה'?!..." 
היא התבוננה בו בחשד, כאילו בכול רגע יוציא פצצה מכיסו. בסופו של דבר היא הושיטה לו את הטלפון המאובק, "במילא מתבזבז מלא כסף כל דקה שהם על הקו, אז כבר עדיף שהם יצעקו עליך בהן..." היא יצאה מהחדר בשביל לצפות בטלוויזיה הקטנה במסדרון בעודה קוראת- "בלי תכסיסים פוטר!"
הארי שמח שהשאירה אותו לבדו עם הדרסלים, כך אולי יקבל תשובות. "הלו? דוד ורנון? דודה פטוניה אתם שם?" מהצד השני נשמע קולו הרוטן של דוד ורנון- "אל תפנה אלינו כך, וכמה זמן אנחנו יכולים להמתין על הקו?! לפחות שמענו איך מתייחסים אליך שם- כמה שאני שמח שרשמנו אותך לפנימייה הזו!" 
"אז אתם מאחורי זה! בגלל זה אני לא בהוגוורטס עכשיו, ואין לי את השרביט שלי...אבל, איך עשיתם את זה?"
"על מה לכל הרוחות אתה מדבר?! אז אתה כן לוקח סמים?! חשבתי שלא יצא ממך כלום, אבל לדעת שיצא ממך מסטול...טוב, תמיד היית תת-תת-תת רמה, אז אני לא ממש מופתע." הארי היה מבולבל מדי מכדי לכעוס! אוף! הלוואי שהכל היה מפסיק להיות כה מעורפל! "דוד ורנון, בוא נדבר לעניין- האם אתם יודעים מה קרה לשרביט ולמה אני בפנימייה הזו במקום בהוגוורטס? האם אתם עשיתם זאת?"
"פטוניה! גידלנו מסומם בבית!"
"די כבר! למען הבוקסר של מרלין אני לא על סמים! אז אתה יכול לענות לי כבר?!"
"שמור על הפה שלך פוטר! זו התודה שאנחנו מקבלים על כך שאנחנו עוד ממנים לך את הלימודים?!"
"מי מממן...? לעזאזל זה חסר טעם!"
"עוד מילה אחת ואני מבטיח לך שנשליך אותך לרחוב!"
"בסדר! בסדר! הבנתי, אני במעין קטע מוזר פה! הייתי צריך לדעת שאין לכם מושג. אבל רק שאלה אחרונה- זה בית הספר שדאדלי לומד בו?"
"חה! הצחקת אותי! שנשים אותך ואת בנינו המסכן והרגיש באותו בית ספר! לא אדוני, למדנו את הלקח שלנו! אתה וכנופיית העבריינים שלך לא תרימו עוד אצבע על דאדלוש שלנו!"
"......מה?!"
"שלא תעז להרים עליי את הקול! איזו שיחה מבוזבזת, אחר כך המוסד שלך עוד יבוא אליי בטענות!" וכך הוא ניתק, והשאיר את הארי הרבה יותר מבולבל מאשר היה מקודם. "איזה תסכול!" נאנח הארי. אני חייב לצאת מכאן! הארי קם במהרה ממיטתו ורץ בכול כוחו בנסיון לצאת מן הבניין. בדרך הבחין באחות, שקראה אליו "אמרנו בלי טריקים!" ואז קירבה אל פיה מכשיר קשר ומלמלה משהו שנשמע כמו- "קוד צהוב! פוטר שוב מנסה לברוח!" אך הארי לא ייחס לזה הרבה חשיבות, כול מה שרצה היה לצאת מהמקום המוזר והנוראי הזה! לברוח ישר חזרה להוגוורטס החמימה והביתית, עם הרמיוני, רון, האגריד, ג'יני ואפילו מאלפוי!- העיקר רמז מנחם כלשהו לקיומו של בית הספר לקוסמות וכשפות. הוא ירד במדרגות,פתח דלתות, עבר במסדרונות, עד שלבסוף הרגיש רוח קרירה מצליפה בפניו, וחצץ לבן מתחת לרגליו. הוא הגיע  למחוץ הפנימייה המשונה, אבל... לאן יפנה עכשיו?
אך להארי לא ממש נתנה ההזדמנות להרהר בשאלה, כי לא עברה דקה וכבר אנשים מגודלים במדי שומרים הטיחו אותו ארצה. ולפני שגררו אותו בחזקה חזרה למקור בעיותיו, הספיק הארי לקרוא את הכתובת הענקית הכתובה על בניין הפנימייה- "המוסד הסגור על שם ברוטוס לנערים עבריינים חסרי תקנה".

הפרק הקודם