העולם השלישי

"הנקודות רבות וקרובות יותר מאי פעם." אמרה האישה. שערה הבהיר היה פרוע והשווה לה מראה מטורף בשילוב של עינייה הכחולות.

"מאין לך לדעת, קסנדרה?" שאל לופין.

"הילד, של העולם הראשון." אמרה קסנדרה, "הוא התחיל לקבל חזיונות מהעולמות האחרים."

"הגיוני. במיוחד לאור הנסיבות האחרונות."

"חסרה רק עוד נקודה אחת לקיומו של העולם השלישי." אמרה קסנדרה.

"אז מה את מציעה?" שאל לופין.

"לאפשר זאת." השיבה קסנדרה, בזמן שלהם זה כבר קרה, לנו יש עוד כמה ימים להתארגן."

"זה עלול להיות מסוכן." אמר לופין.

"תחשוב על כל האנשים שיזכו לחיות שוב." אמרה קסנדרה, "נוויל לוגבוטום, קורנליוס פאדג', הארי פוטר."

"ואמנדה רייס." הוסיף לופין, "אל תגידי שלא חשבת גם עלייה."

"איזה אמא לא תרצה את בתה בחזרה?"

"תחשבי על כל הדברים שישתנו." אמר לופין, "אישיות, רגשות-"

"עבר, הווה ועתיד." קטעה אותו קסנדרה, "אתה לא רוצה להיות איש- זאב."

"איזה אדם לא ירצה להיות אנושי?"

"אנוכי שכמותך! אתה תביא את הסוף על כולנו!" כעסה קסנדרה.

"את האנוכית." אמר לופין בשאט נפש, "את עושה את זה רק כדי שתוכלי להחזיר אותה."

"זו הדרך היחידה! אם נמנע את האיחוד, העולם שלנו יושמד."

"תמיד נוכל לברוח לאחד אחר."

"אתה פחדן." כעסה קסנדרה, "בעולם ההוא, הילד עוד לא הפסיד. זה אומר שיש סיכוי זה גם לא יקרה. אתה לא רוצה לראות שוב את טונקס?"

לופין בלע את רוקו.

"בסדר." הוא הפטיר. אין דבר שהיה רוצה יותר מלשוב ולהיות איתה.

אמנדה בדיוק סידרה את מדפי הממתקים המפוקפקים כאשר קייל נכנס.

"יום חלש?" שאל בחיוך.

"עדיין לא פתחנו." מיהרה אמנדה לשמור על כבוד החנות.

"אם כך, אז את פנוייה לעזור לי." אמר, מרוצה.

"מה אתה צריך?" שאלה אמנדה בחיוך דק.

"אני צריך משהו כדי להחזיר לואראס."

אמנדה צחקה, ואראס סיפר לה שהוא ארגן לקייל דייט עם דראג-קווין.

"אני מבין שהוא סיפר לך." אמר קייל.

"אכן כן." אישרה אמנדה.

"אז את מבינה שזה צריך להיות משהו ממש טוב."

"אני מבינה."

קייל הסתובב מעט בחנות וכמעט מיד התקבע על האגף החדש: "הבגדים הנעלמים".

"למה רשום טרנטולה על הקולב?" שאל והוציא גלימת טקס ירוקה להראות לה.

"כי תוך עשר דוקת עד רבע שעה אחרי שתלבש את זה, אתה תמצא את עצמך ערום כשטרנטולה מטפסת לך על הצוואר."

קייל חייך בסיפוק, "אבל זה לא יצליח לך." אמרה אמנדה, "ואראס מכיר את הטריק הזה."

היא נזכרה במבטיהם של התאומים כאשר גילו את העכבר מטפס עליהם, היא חייכה לעצמה.

"אני יודעת מה יכול להיות רעיון טוב." אמרה אמנדה והובילה את קייל לקצה החנות, "כאן הדברים קצת יותר יקרים, אבל זה שווה את זה."

היא עלתה על הסולם והורידה בקבוקון קטן מאחד המדפים הגבוהים.

"בקבוקון אחד כזה והוא ישנה את התופעה כל שלוש דקות." הסבירה, "בשילוב של אלכוהול זה אפילו יותר מהר."

"איזה סוג של תופעות?"

"אוזני עטלף, ידיים בגודל של בניין, הנמכה לשני סמטימטרים והגבהה לחמישה מטרים. כל השאר רשום על הבקבוקון. ההשפעה של זה היא כעשרים דקות."

"כה זה עולה?"

"חמש אוניות."

"קניתי."

היא מיהרה לקופה ורשמה את פרטי המכירה בפנקס במגירה מתחתיה.

"תגידי," אמר קייל בזמן שרשמה את שעת המכירה המדוייקת, "זה בטח גן עדן בשבילך לעבוד במקום כזה."

"נכון," השיבה אמנדה ורשמה את קוד המוצר "לא תאמין כמה טריקים חדשים אני לומדת פה."

"מצאת עבודה אצל הגורו שלך." אמר קייל בחיוך, "אני מקווה שזה לא ישחית אותך יותר מידי."

"מנד'!" נשמע לפתע קולו של פרד מהמחסן, "את מוכנה להפסיק לפלרטט שם עם מי שזה לא יהיה ולבוא לעזור לי?!"

אמנדה הסמיקה בארגמן, לקחה את הכסף, החזירה חשבונית ומיהרה למחסן.

הוא בדיוק חזר מעוד יום ארוך של עבודה במחלקת המחקר של אבא שלו אל הדירה הקטנה שהצליח לשכור יחד עם הרמיוני בסיועו הכספי של הארי. הוא שנא את מה שיצא ממנו, הוא עובד במשרד משעמם בעבודה שאבא שלו סידר לא, חי בדירה שלא הוא שילם עלייה ונמצא עם מישהי שברור שהוא לא ראוי לה.

רון נכנס למיטה לצד הרמיוני ששכבה בגבה אליו. הוא עצם את עיניו וליטף את שערה. הוא הופתע שאצבעותיו לא נתקעו בתלתליה הסבוכים, הוא פקח את עיניו מעט. הוא זיהה מיד את השיער השחור והחלק, הוא ידע מי זו השוכבת בגבה אליו.

רון התעורר במהירות וניסה לנער מעליו את תמונת חלומו וכאשר לא הצליח הוא קם ויצא מהמיטה. הוא שטף את פניו בכיור השירותים.

"רון, הכל בסדר?" נשמע קול מאחוריו, הוא זיהה את הקול, איך זה ייתכן? הוא הרים את מבטו וראה את השתקפותה הכהה במראה, מביטה בו בדאגה.

הוא התעורר בבת אחת והביט לצידו, הרמיוני שכבה שם. לא מודעת כלל למה שהתחולל כאן לצידה.

הפרק הקודם		הפרק הבא