שועל001

זה קרה בשיעור שיקויים. השיעור היה מיועד לבית סלית'רין ולבית גריפינדור. פרופסור סלגהורן שרבט על הלוח שיקוי, והסביר לנו שעלינו להתחלק לקבוצות ולרקוח את השיקוי. הסתכלתי מסביבי. הבחנתי בתלמידים רבים מתחלקים לקבוצות. רק לי לא היתה קבוצה, כרגיל.                   

כן, הייתי רגיל לזה. בני הבית שלי נידו אותי, וכמובן שאני לא אעזתי להצטרף לקבוצה של בית אחר.

לבסוף החלטתי שאני אכין את השיקוי לבד. זה היה יכול להיות פיתרון מעולה, רק שאז הבנתי למה פרופסור סלגהורן התעקש שנתחלק לקבוצות. בואו נגיד שבשיקוי זה עבודת הצוות היתה חשובה. חבר צוות אחד היה צריך לקרוא את ההוראות, בעוד שחבר צוות אחר צריך לערבב את כל החומרים. החבר השלישי היה אמור לשים לב שהחומרים לא מתבשלים בזמן עודף. ואני, אני לא הייתי יכול לעשות את כל העבודה הזאת.                                                                                   אני לא אכחיש ואומר שכמעט וויתרתי. טוב... למען האמת כן וויתרתי. אבל זה היה רק כי לא היתה לי ברירה.

"היי, אתה בסדר?".

שמעתי קול מאחוריי. קפצתי בבהלה והבטתי לאחור. להפתעתי הרבה זה היה הילד הממושקף בחברת הילד הג'ינג'י והילדה עם השיער המקורזל.

"אני הארי פוטר," הוא הוסיף. "אבל אתה בטח כבר מכיר אותי."

למען האמת, הכרתי אותו. כל בית סלית'רין הכיר אותו, אבל אני משוכנע שהם לא הכירו אותו באמת. דראקו למשל, תמיד הזהיר אותנו מפניו. הוא אמר שהארי פוטר הוא מסוכן. כך גם אמרו המדריכים שלנו.

"כן, למה אתה שואל?" החזרתי את מבטי לקדירה מנסה להבין מה להכניס עכשיו.

"לא יודע..." הוא אמר. "אתה נראה בודד."

הבטתי עליו בפליאה. הוא ממש לא דמה למפלצת שדראקו תיאר לנו שבוע לפני.

"מה אתה מסתכל עליו ככה?" התנפל עליי הילד הג'ינג'י. ידעתי שהוא ממשפחת וויזלי, משום שדראקו נהג תמיד להקניט את אביו, אבל לא זכרתי את שמו הפרטי.

"אמרתי לך שזה לא רעיון טוב הארי," הוא הביט בי במבט זועם. "ילד מסלית'רי אף פעם לא יכול להיות נחמד. בואו נלך מפה".

וויזלי פסע לעבר שולחן עגול שעליו הונחה קדרה.                                                                                                 

"היי, רוצה להכין איתנו את השיקוי?". הארי שאל. לא ידעתי מה להגיד לו. מה יגידו בני סלית'רין שיגלו שאני מסתובב עם גריפינדור?

לבסוף הנהנתי. יגידו מה שיגידו, לא אכפת לי.

כשהגעתי לשולחן העגול ראיתי את וויזלי מצמצם את עיניו. 

"אני שם עלייך עין, חבוב". הוא אמר.

"אז אולי תספר לנו קצת עלייך," אמרה הילדה עם השיער המקורזל. היא היתה נראית לי כמו הבוצדמית הזאת, גריינג'ר, אבל לא הייתי בטוח.

"קוראים לי שועל 001," (כמובן שאמרתי להם את שמי האמיתי, אבל כמו שהסברתי מקודם, כאן אינני יכול לגלות אותו.)

"ואני שונא את בית סלית'רין". אמרתי להם והשפלתי את מבטי.

ואז התחלתי לספר להם את כל מה שבית סלית'רין עשו לי בשש שנים האלו וכמה שנאתי בגלל זה את הוגוורטס.

"אני מצטער לשמוע את מה שעברת..." מלמל הארי בעצב. לפתע חיוך נמרח על פניה של הרמיוני גריינג'ר. (כן, במהלך השיחה שלנו הבנתי שזאת היא)

"יש לי רעיון!". היא אמרה בהתלהבות יתר.

"הארי, אתה הרי רוצה לגלות אם דראקו אוכל מוות, נכון?".

הארי הנהן.

"אז מה דעתך ששועל 001 יהיה הסוכן הסודי שלנו וירחרח אחריי מאלפוי, ובתמורה אנחנו נגרום לזה שהשנתיים האחרונות שלו יהיו השנתיים הטובות בחייו".

הארי גירד בסנטרו. "מה דעתך, שועל?"

חיוך נמרח על פניי, חיוך מזה זמן רב.

"אני בעסק." אמרתי.

אין ספק שהצעה זו שינתה את חיי.

הפרק הקודם		הפרק הבא