אחד או שתיים

אחד לא היה מצפה, או אפילו חושב שאפשר או הגיוני לראות ילדה אדמונית שיער, קטנה וכחושה, בתוך בקתת עץ באמצע הים, שוכבת על הרצפה ומתכרבלת בשמיכה דקה אחת בלבד. כל בן-אדם אחר היה חוטף קירור רציני במצב כזה.
לידה שכב ילד שחור-שער. שניהם היו קטנים ורזים. מעליהם, על ספה נוחה עם שתי שמיכות צמר עבות, שכב ילד בלונדיני. הוא היה כל-כך שמן שלא היה מבייש דינוזאורית בהריון. כל אחד שיש בראשו שכל היה יכול להבין שזו ממש אפליה.
שתי הילדים ששכבו על הרצפה הסתכלו על השעון של הילד הבלונדיני כאילו הם חיכו לשעה מסוימת.
בדיוק בחצות הם הפסיקו להביט בשעון.
"יום הולדת שמח הארי," אמרה הילדה.
"תודה לוסי," השיב הילד.
לוסי נתנה להארי שקית קטנה. הארי פתח את השקית כשחיוך נסוך על פניו, אחר כך חיבק אותה והודה לה.
"זה לא הרבה, אני מקווה שזה באמת מספיק," היא אמרה בענווה. "פשוט, כמו שאתה יודע הדרלסים לא ממש נותנים דמי כיס."
פתאום נשמעה דפיקה חזקה בדלת. לוסי והארי נבהלו ורצו להתחבא באחד מפינות הבית. שתי אנשים מבוגרים ירדו מהקומה העליונה של בקתת העץ. הם היו שונים לגמרי אחד מהשני: האישה רזה כמו דחליל והגבר שמן כמו דובה בהריון עם שלישיה. ביחד הם צעקו: "דאדלי אנחנו באים!" כמו בתיאום מושלם, ורצו לעבר הילד הבלונדיני.
פתאום יצאה הדלת ממקומה, ולתוך הבקתה נכנס אדם עצום מימדים. לוסי והארי הבינו שהוא מחפש את הארי מפני ששמעו אותו אומר לדאדלי: "הארי, אתה גדלת באזור הבטן במיוחד."
עכשיו, כשעייני לוסי והארי היו פתוחות לרווחה היה אפשר לראות שיש להם בדיוק את אותו הצבע בעיניים. צבע ירוק טורקיז שכזה, ירוק חזק, ירוק יפיפה. הם יצאו מהמחבוא.
"אני הארי," אמר הילד.
לוסי ניסתה להצטמצם ככל יכולתה, במחשבה שכך האדם הזר לא יבחין בה. אבל היא טעתה כי אחרי רגע בא אליה האדם גדול הממדים, צייץ: "לוסי." ואז פנה בחזרה להארי ואמר משהו שהארי לא שמע מאף אחד מלבד לוסי: "מזל טוב! יום הולדת שמח, הארי!" והוסיף: "זה לא הרבה, וזה נראה לי התיישבתי על זה בטעות אבל עשיתי הכול לבד גם את הברכה."
הוא נתן להארי עוגה שעליה כתוב: 'מזל טוב, הארי!'
הארי שם את העוגה על השולחן הסמוך ושאל את האיש: "אם יורשה לי לשאול, מי אתה?"
"אני האגריד," השיב האיש, "שומר המפתחות והקרקעות של הוגוורסט, ואתם שניכם וודאי יודעים הכול על הוגוורסט, נכון?"
"האמת היא שלא," גמגם הארי.
"בחיים שלכם לא שאלתם את עצמכם איפה ההורים שלכם למדו את הכול?" שאל האגריד ספק בתמיהה ספק בהפתעה.
"למדו את מה?" הפעם הייתה זו לוסי שהתערבה.
"אתם לא יודעים מה ההורים שלכם למדו בהוגוורסט?"
"זה לא אשמתנו שההורים שלהם התפוצצו ביום בהיר אחד," הצטרפה האישה הרזה לשיחה.
"מה זאת אומרת התפוצצו? הם מתו בתאונת דרכים." אמרו הארי ולוסי יחד.
"לילי וג'יימס מתו בתאונת דרכים? ככה סיפרתם להם, אה? "
"היום בו גילינו שלילי מכשפה היה היום הארור בחיי. ההורים שלי כל כך שמחו שיש לנו קוסמת במשפחה, רק אני ידעתי כמה היא באמת מופרעת! ואז היא התחתנה עם המופרע הזה, פוטר, והארי נולד. אחרי כמה זמן נולדה לוסי, ארר.." היא סיימה את הסיפור בנהמה.
הארי ולוסי פערו את פיותיהם בתדהמה. באותו רגע התגלה להם שהם חיו בשקר. לוסי התמימה מבין השניים חשבה שהדרלסים רוצים בטובתם; זה היה הסברה לרוב הדברים, והארי פשוט לא הבין איך הדרלסים הגיעו לרמה כזאת.
פתאום כיוון האגריד את המטרייה שהייתה בידו לעבר דאדלי, וכמו מטה קסם צמח לדאדלי זנב חזיר.
"הארי, לוסי, יש לי משהו להגיד לכם: אתם קוסמים!" הוא אמר בנימה דרמתית. "שמתם לב שדברים מוזרים קורים סביבכם?"
הארי ולוסי הנהנו לאות הסכמה.
"אתם קוסמים ובטח תהיו קוסמים מוכשרים," הוסיף האגריד. הוא הסביר להם שהם ילמדו בהוגוורסט, יהיה להם מנהל מאד מוכשר, ושהיה להם נורא כיף. הוא הרגיע את לוסי שגם אם תחכה עוד שנה, ככל שהציפיה ארוכה יותר, כך ההנאה בסוף גדלה. בסוף הוא הציעה שכולם ילכו לישון וכולם הנהנו בעייפות.
באותו לילה כשהגשם הפסיק והאוויר התחיל להתחמם לקראת הזריחה, הכול היה נראה טוב יותר עבור הארי ולוסי.

הפרק הקודם		הפרק הבא