עלילות פרופסור ארנולד פוקס

עיר גדולה, ארה"ב, 2018.

השמיים הוורדרדים של בין הערביים השרו לעיר הסואנת אווירה נעימה.
השמש שקעה באיטיות, נבלעת מאחורי הבניינים המנצנצים.
הרוח נשבה בקלילות והעיפה עלי שלכת באוויר החמים.
רוב האנשים נהגו לערוך פיקניק ליד האגם, או לשתות תה במרפסת, באותן שעות.
אף איש מתושבי העיר הגדולה לא חשב אפילו, שבאותן שעות, הפרופסור הגאון ביותר בכל הזמנים עובד במעבדה התת קרקעית שלו, על מנת להשלים את הפרויקט העשוי לשנות את הצורה שבה אנשים חיים כיום. ושהפרופסור הזה הוא בעצם צאצאו של פרופסור ארנקי המפורסם, שאימץ את האחאימים – גיבורי העל הכי משפיעים בהיסטוריה.
פרופסור ארנולד פוֹקס עבד באחד מהחדרים המאובטחים ביותר במעבדה.
אפילו זבוב לא יכול לעבור דרך סורק הרשתית המיוחד, שנועד רק לפרופסור, ולעוזרו הנאמן, ג'ייק.
ג'ייק הוא למעשה רובוט שהפרופסור בנה בגיל צעיר.
עם הזמן הוא שיפץ את הרובוט ושידרג את היכולות שלו.
מבובה מדברת שהכין בגיל חמש, הוא הפך לרובוט מתוחכם שיודע לדבר ולבצע רק את הפקודות שהפרופסור אומר.
הפרופסור תכנן שאולי ביום מן הימים הוא יתקין שדרוג אוטומטי.
כך הרובוט יוכל לשדרג את עצמו גם אחרי שהפרופסור ייפטר מן העולם.

ארנולד הבריג את הברגים במקצועיות ובדייקנות של אמן.
הוא למד להתעסק עם הדברים האלה מאז שהוא הגיע לכיתה א'.
הוא לא ידע מה הוא היה עושה לולא המורה שלו למלאכה היה מבחין בכישרון שלו.
כבר בגיל חמש הוא ידע לתפור, והוא הכין את הבובה של ג'ייק.
את הבובה הזאת הוא שמר עד היום.
"ג'ייק, אני צריך שתמצא לי משהו עם הרבה אנרגיה", אמר ארנולד. "משהו כמו... כמו אבן הברקת. יש לה כמות גדולה של אנרגיה, שיכולה לספק מספיק כוח להפעלת המכונה".
"כן אדוני", אמר הרובוט.
מי שהסתכל על הרובוט לרגע, יכול היה לטעות ולחשוב שזה בן אדם.
ג'ייק היה רובוט נמוך קומה, עם שיער חום קצוץ ומשקפיים אפורים שיצרו את האשליה שיש לו עיניים.
הרובוט לבש חגורת עור עבה, שהסתירה בתוכה דברים מיוחדים לביצוע ניסויים והמצאת מכונות ונשקים עתידניים.

ג'ייק פסע לאורך החדר, ונכנס למעלית.
הוא לחץ על הכפתור עם החץ שמצביע למעלה, ונעלם מן העין במהירות הבזק.

פרופסור פוקס התרחק מהמכונה כדי לראות את התמונה בשלמותה, ולבדוק אם צריך לתקן משהו.
ממבט מבחוץ המכונה נראתה כמו מכונת כביסה גדולה במיוחד.
וזה אכן מה שזה היה.
ארנולד השתמש במכונת כביסה כי המבנה שלה התאים לייצור מכונת הזמן.
הוא חיבר למכונה מערכת נתונים שתאפשר לו לגרום למכונה לבצע פקודות שונות.
בנוסף, הוא התקין בתוך המכונה את מחשב פשוט שיאפשר לכתוב את הזמן המדויק שאליו אתה רוצה להגיע. כל מה שנשאר לו זה להשתמש באנרגיה המיסטית של אבן הברקת.
בלי האבן, המכונה לא שווה כלום.
כשמחברים את האבן בצורה הנכונה, אפשר להשתמש באנרגיה שלה בשביל כל דבר כמעט.
אבל ארנולד ידע שלאבן יש מגבלות.
בשלב ההתחלה הוא יבדוק העברה של חפצים לדקה לפני כן.
אולי בשלב מתקדם יותר הוא כבר יהיה בטוח שהוא יכול להעביר בני אדם.
אבל הוא אפילו לא בטוח לגמרי שזה יפעל.

ארנולד עשה תיקונים אחרונים, ובדיוק הרובוט חזר.
"חזרתי אדוני. וחתכתי את האבן בדיוק בצורה שתתאים למתקן.
ארנולד לקח את האבן בהתרגשות.
הוא פתח את אחד מהתאים הצדדים של המכונה, שבעבר שימשו לאחסון אבקת כביסה, והכניס את האבן לתוך מתקן עשוי מזכוכית עבה.
האבן אכן התאימה למתקן.
חוטי ברזל דקיקים היו מחוברים למתקן.
תפקידם היה להעביר אנרגיה מהאבן למכונה.
הפרופסור סגר את התא, ובדק בפעם האחרונה שהמכונה תקינה.
אחרי בדיקה קצרה הוא נכנס לבפנים, וכיוון את זמן המכונה לדקה לפני כן.
הפרופסור הנרגש שלף מכיסו את החפץ הזעיר, המצויד במצלמה, והניח על הרצפה הקמורה של מכונת הזמן.
הוא יצא מהמכונה, וסגר אותה היטב, ואז לחץ על הכפתור האדום שבחזית המכונה.
"אני ממליץ לך לשים משקפיי מגן, אדוני", אמר ג'ייק.
ארנולד חטף משקפיי מגן מהשולחן, הוריד את משקפיו העגולים, ושם את משקפי המגן במקומם.
"סבא ארנקי יהיה גאה בי", הוא לחש. "הוא בטח רואה את זה מלמעלה".
פנים המכונה החל להסתובב, כאילו המכונה חזרה לכבס בגדים.
אבל המכונה החלה לצבור מהירות ולהסתובב יותר ויותר מהר.
כשהפרופסור כבר היה בטוח שהמכונה תתפוצץ, נהיה הבזק של אור לבן, ואז המכונה נעלמה כליל.

הפרופסור ועוזרו רצו למחשב.
צג המחשב היה שחור.
הפרופסור השפיל את עיניו באכזבה.
אולי המכונה חזרה בזמן, אבל המצלמה של החפץ ככל הנראה מקולקלת
הפרופסור עמד לעזוב את החדר, כשבדיוק הבחין במשהו שהופיע על צג המסך.
זה היה פנים המכונה.
"זה עובד!", קרא ארנולד בשמחה.
דרך המכסה השקוף של המכונה היה אפשר לראות את חדר הניסויים.
הוא תיכנת את זה שהמכונה תופיע שם.
"אם המכונה לא תחזור חזרה לזמן שלנו לפני תום הדקה, עלולה להיות בעיה חמורה", ציין ג'ייק.
"אל תדאג. בעוד פחות מחצי דקה המכונה תחזור חזרה לזמן שלנו. הניסוי יוכתר כהצלחה", אמר הפרופסור בשלווה.
"עבר הזמ – ", ג'ייק לא הספיק לסיים את המשפט, והבזק של אור לבן בישר להם שהמכונה חזרה.
הפרופסור לא האמין למראה עיניו.
באותו רגע הוא קידם את הטכנולוגיה בצעד משמעותי.
זה הישג מדהים!
"אני הבן אדם הראשון שהמציא מכונת זמן!"

***

מקום כלשהו ביקום, גלקסיית שביל החלב, 2018

דוקטור מייקל דוֹנְס ניווט את ספינת החלל בין האסטרואידים.
אחרי שעבר בשדה המוקשים הקטלני הוא לחץ על הכפתור של הטייס האוטומטי.
תהיה לו היום הרבה עבודה.
הדוקטור פסע לאיטו לאורך החדר הלבן, והפעיל את המצלמה שהשתיל מאחוריו האוזן של הרובוט.
הוא צפה בסרטון בחיוך.
"נו, נו, נו", אמר הדוקטור. "נראה שמישהו פה גילה איך בונים מכונת זמן. חבל רק שאף אחד לא הזמין אותי למסיבה. אני אביא את העוגה".
מייקל לחץ על כמה כפתורים, והמצלמה זזה, מוכנה להתביית על מכונת הזמן.
פרופסור הזה לא הולך להשאיר את כל הגאונות שלו לעצמו.

"ארני. אתה הולך לפגוש חבר ותיק".

המשך יבוא...

		הפרק הבא