סליחות // אורי

תודה ללונגה (נגה) שביטאה לי את הפאנפיק :)
ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג וכל זה
מקווה שלא יצא כושל מידי ><





סקורפיו מאלפוי משך בחולצתו של אביו. 
"אבא, צריך להגיע לרכבת," הוא אמר. 
דראקו מאלפוי, אוכל מוות לשעבר ממשפחה טהורת דם שפעם הייתה בעלת כוח ומעמד - אותם הוא איבד זה מכבר - התעורר לפתע מהרהוריו וחזר למציאות. 
"בסדר, קדימה. בוא נלך," הוא אמר לבנו בקול עייף.

"אדוני, הפלת את זה," אחד האנשים ברציף אמר והושיט לעבר פרופסור לונגבוטום את הספר שהוא הפיל. 
נויל לונגבוטום, פרופסור לתורת הצמחים בבית הספר הוגוורטס, הודה לאדון, לקח ממנו את הספר ופנה לדרכו. 'פעם מגושם, תמיד מגושם,' הוא חשב בעצב קל. אך הוא סירב להיכנע לעצב שחש ומיד החל לחשוב על השיעור הראשון של השנה. 
"אומנם פעם הייתי כלומניק וכולם, בעיקר מאלפוי, צחקו עליי, אבל היום אני פרופסור מכובד בהוגוורטס," הוא הזכיר לעצמו בקול כדי לצאת סופית מהעצבות. 'כל מה שחסר לי כדי לשמוח באמת זה סליחה מאלה שפגעו בי,' הוא חשב.

"להתראות, סקורפיו," דראקו אמר לבנו כאשר זה עלה לרכבת. לאחר הפרידה הוא פנה לאחור במהירות, עובר בן הורים נרגשים, תלמידים עם עגלות עמוסות ציוד וחיות ומעט מורים. 
הוא מיהר כל כך מסיבה פשוטה - הוא לא רצה לפגוש את פוטר המהולל ואת אשתו שתמיד הזכירו לו את הטעויות של עברו. 
'מדברים על החמור והחמור מגיע,' הוא חשב ברגע שהארי, ג'יני וילדיהם נכנסו לרציף. הוא התרחק מהם ופנה לעבר יציאה הנוספת, כשלפתע הוא התנגש במישהו. 
"תסתכל לאן אתה הולך," הוא מילמל בכעס. 
"דראקו? מה שלומך?" האיש אמר לו בנימוס.
"לונגבוטם?" דראקו פלט בהפתעה. "מה אתה עושה פה?"

"פרופסור לונגבוטום, ליתר דיוק," נויל תיקן בחיוך. הוא אהב להתגאות בתואר שלו, שהוכיח שבסוף כן יצא ממנו משהו. 
"פרופסור? ברכותי..." מלמל דראקו. מאיזו שהיא סיבה הפגישה הזאת הרגישה לו חשובה. 
"אני חושב שאני חייב לך התנצלות," הוא אמר לאחר מספר רגעים. "הייתי מגעיל אליך בבית הספר," הוא הוסיף. 
"כן, באמת היית די מגעיל," אמר נויל בשעשוע קל. 
דראקו חייך לרגע והמשיך לדבר. 
"בתקופה של הוגוורטס הייתי בטוח שאני יותר טוב מכולם. היו למשפחה שלי זהב ומעמד של טוהר הדם, וחיכנו אותי לחשוב שמגיע לי יותר. היום, כשכבר אין לי כבוד, כסף או תהילה, אני מבין כמה טעיתי כשהתייחסתי אליך בצורה הזו," הוא אמר ברצינות. "נכון שלא היית טוב בכלום והיית קצת מגושם, אבל זה לא היה תירוץ לצחוק עליך ולהעליב אותך. הייתי חרא קטן ושחצן." 
דראקו סיים את שטף דיבורו וחיכה לתשובה. 
נויל, שעד עכשיו שתק, החל לפתע לדבר. 
"תקשיב דראקו, באמת היית מגעיל, שחצן ומעצבן. פעם ממש שנאתי אותך, אבל היום אני חושב שאני סולח לך. אולי אני אפילו מסוגל להבין אותך. כשיש לך מעמד או כוח מסויים, אתה מרגיש מעל כולם וחושב שהכל מותר. זה יכול לגרום לך להתנהג כמו אידיוט מגודל. אז באמת, דראקו, אני סולח לך," הוא אמר במהירות, מעט מופתע מעצמו. 
"אז נתראה... אולי אפילו ניפגש לברצפת?" דראקו מאלפוי אמר בהשלמה ופנה לדרכו. "ונויל - תן לבן שלי ציון טוב השנה, כן?" הוא צחק והתרחק. 
נויל פנה לעבר הרכבת, צועד בביטחון חדש. 
"זה בדיוק מה שהייתי צריך לשמוע," הוא מלמל לעצמו ועלה לרכבת.