גזע הקוסמים המפוקפק. וגריפהוק.

גריפהוק

מיד לאחר שהתעתק מכלא הקוסמים הנורא ההוא, גריפהוק צנח ליד בית על שפת הים, שלמיטב זכרונו היה שייך לאחד משותפיו לעבודה לשעבר שלו, ביל וויזלי. אשתו של הקוסם הזה, וויזלי, נשאה אותו למיטה באחד החדרים וחזרה כדי לעזור לשאר. גריפהוק שכב על מיטתו והתלבט אם לקבל את העזרה הזאת מגזע הקוסמים, על כל פשעיהים וחוסר האמינות שלהם. לבסוף, הגיע למסקנה שאין לו ברירה. הוא חסר אונים בשלב הזה, מותש, וחוץ מזה, אולי... אולי יצליח לחלץ מגזע הגנבים הזה קצת מאוצרותיהם האבודים. הוא התפלא שבינתיים פוטר והשאר עוד לא חזרו, ובסתר ליבו קיווה שלא יחזרו, זה יחסוך ממנו כל כך הרבה בלגן ותחקירים... כעבור כ-20 דקות שנדמו כנצח, פוטר, וויזלי (הצעיר יותר) וגריינג'ר חזרו. גריפהוק תהה לגבי הגמדון, עד שקלט אותו צונח על הריצפה, מת. האבידה ציערה אותו, משום-מה. הוא הביט בהארי חופר לגמדון קבר בידיו, ולבסוף ראה אותו ואת השאר קוברים אותו. הוא ראה דמעות בעינהם. "כמה מוזר" הוא מלמל לעצמו. הסיטואציה הפליאה אותו. לרוב גזע הקוסמים מנצל את הגזעים הקסומים והתבוניים האחרים עד תום, ולבסוף נותן להם לצנוח ולמות. גריפהוק ידע שיש גם קוסמים אחרים, פחות מרושעים ויהירים ונצלנים ואגואיסטים חסרי תקנה, אבל האמפתיה הזאת שראה הייתה ממש... יוצאת דופן. זו המלה, יוצא דופן, זו המילה, פוטר יוצא דופן. זה עוד חיזוק להשארות בבקתת הקוסמים, כנראה הקוסמים האלה סבירים. בערך. כמעט. הוא ראה את פוטר נכנס לבקתה, ותוך כמה דקות שמע אותו עולה במדרגות. למורת רוחו של גריפהוק, העבירו אותו לחדרם של ביל ופלר כדי לדבר עם פוטר. מצד שני, הוא היה מאוד סקרן לגבי הקוסם הזה. הוא תהה בכל זאת מה הקוסם רוצה ממנו. לרוב הם רוצים משהו. מצד שני... פוטר באמת יוצא דופן... בכל מקרה, אם הוא רוצה משהו, זה כנראה בקשר למלחמה המפורסמת שלו בוולדמורט, שעלה לשלטון לאחרונה והרע את מצב הגובלינים. פוטר הגיע לחדר של פלר עם שני החברים שלו ואמר "אני מצטער שהוצאנו אותך מהמיטה שלך. מה שלום הרגליים שלך?" שוב, חשב גריפהוק, הוא מגלה אמפתיה. אבל אי אפשר לסמוך על קוסמים, אולי זו פשוט הצגה. "כואבות," ענה גריפהוק "אבל מחלימות." הוא החזיק בידו את חרב הגובלינים, שמכונה אצל הקוסמים בשם "חרב גריפינדור", אף על פי שהיא רק נגנבה מהגובלינים על ידי גריפנידור. החרב הפכה לאחד מסמלי הגזל הגדול של הקוסמים היהירים. היא הייתה יפיפיה, מלאכת מחשבת, ונגזלה באכזריות. הוא חשב על המצאותו בקרב אחד מסמלי מאבק מסדר עוף-החול בוולדמורט. "אתה בטח לא זוכר-" פתח פוטר "-שאני הגובלין שלקח אותך לכספת שלך בפעם הראשונה שבקרת בגרינגוטס?" הוא השלים את המשפט. התמימות של פוטר הפליאה אותו. הוא באמת לא יודע עד כמה הוא מפורסם? "אני זוכר, הארי פוטר" גריפהוק הוסיף, "אפילו בקרב הגובלינים, אתה מפורסם מאוד." פוטר וגריפהוק הביטו זה בזה, וניסו לעמוד זה על טיבו של זה. הייתה שתיקה, וגריפהוק ראה שפוטר מרגיש לא בנוח. גריפהוק החליט להעלות את פליאתו "קברת את הגמדון" אמר במרירות שהפתיעה אפילו אותו. "צפיתי בך, מחדר השינה השני" "כן" ענה פוטר. הוא הביט בו ואמר זאת ישירות "אתה קוסם יוצא דופן, הארי פוטר" "מאיזו בחינה?" שאל הקוסם ושפשף את צלקתו. "חפרת את הקבר" "אז מה?" גריפהוק לא ענה. הוא תהה על מידת תמימותו של הארי פוטר. האמנם הוא לא יודע את פשעי גזעו?! שוב עלב בו החשש שזו הצגה, רמאות. ובכל זאת... "גריפהוק, אני צריך לבקש-" אמר פוטר, אבל הוא קטע אותו, והמשיך "חוץ מזה, גם הצלת חיים של גובלין" "מה?" "הבאת אותי לכאן. הצלת אותי." "אני מניח שאתה לא מצטער על זה יותר מדי?" ענה פוטר בקוצר רוח "לא, הארי פוטר" ענה גריפהוק "אבל אתה קוסם מוזר מאוד." אמר, והתכוון למילים בכל מאודו.