היי אבא.

זכיות יוצרים לג'יי קיי רולינג על הדמיות :)

"הממ... כתוב פה שצריך לשים בשיקוי כפית של דרקון..."
"לעזאזל רך כף, מאיפה אתה קורא? כתוב שצריך לשים שערת דרקון! לא כפית!"
"מאיפה לי לדעת?!"

"צריך עכשיו לערבב את השיקוי שישה פעמים... לאיזה צד?"

"בוא נערבב שלוש פעמים לכל צד."

"מוסכם."

ג'יימס פוטר וסיריוס בלק ישבו בשיעור שיקויים, מנסים ללא הצלחה להפוך את השיקוי לנורמלי, בכך שצבעו יהיה כחול במקום ורוד עז.

"אופס." אמר ג'יימס, שקרא את השורה הבאה של ספר שיקויים.

"מה קרה?"

"היינו צריכים לערבב שישה סיבובים ימינה. זה כתוב."
"גאון שלי," אמר סיריוס בציניות.

"מי שמדבר," גיחך ג'יימס. "לפחות אני יודע לקרוא."
"מה שלום אוונס היום?"
"סתום ת'פה."

"לך תתמזמז עם סנייפ."
"יא חתיכת-"

"נגמר הזמן!" הכריז הפרופסור לשיקויים. ג'יימס וסיריוס נאנחו. עוד נכשל. ג'יימס הפזיל מבט לעבר לילי אוונס, שהשיקוי שלה ושל חברתה היה בצבע כחול מושלם. לילי קלטה את מבטו, והחזירה לו מבט קר. ג'יימס העווה את פרצופו לעברה.

"המעצבנת הזאת." מלמל ג'יימס.

"על תעשה את עצמך, קרניים," חייך סיריוס, "אני יודע שאתה מאוהב בה."
"תכף תגרום לי להקיא."

"נו באמת!" קרא סיריוס, ובתנועת יד חדה הפיל את השיקוי על ג'יימס. לפני שג'יימס הספיק לקלל את חברו, הוא איבד את ההכרה.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

הארי פוטר בן החמש עשרה, ושני חבריו הטובים ביותר, רון וויזלי והרמיוני גריינג'ר היו בדרכם לחדר השיקויים. לצערם של הארי ורון, הרמיוני הכריחה אותם להקדים לשיעור כדי שסנייפ לא יוריד להם נקודות פעם נוספת. כשנכנסו לחדר השיקויים, ראו מראה שגרם לרון והארי לגחך. נער בגילם, שנראה מעולף על הרצפה.

"בטח נרדם באמצע השיעור ואף אחד לא טרח להעיר אותו." גיחך רון. הרמיוני רצה לעבר הנער בבהלה, והפכה אותו על גבו. היא פלטה צרחה.
"ה-ארי," היא גמגמה, "ז-זה אתה!"

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"עכשיו תסביר לי בדיוק מה קרה."
"אמרתי לך," התעצבן סיריוס על המנהל, פרופסור דמבלדור. "בטעות שפכתי על ג'יימס את השיקוי, והוא נעלם!". סיריוס 'שכח' לציין את העובדה שהוא לא בטעות שפך על ג'יימס את השיקוי.

"נכון," אמר דמבלדור בסבלנות, "אבל איך הכנתם את השיקוי?"

"אממ..." סיריוס גירד בסנטרו, מנסה להיזכר. "שמנו שערת דרקון, סובבנו את השיקוי שלוש פעמים לכל צד-"
צחוקו הרם של דמבלדור קטע את סיריוס המופתע.

"נערי," דמבלדור מחה דמעת צחוק מעינו, "אני חושש ששלחת את ג'יימס לעתיד."

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

הארי ורון רצו לעבר הנער המעולף, ועצרו את נשמתם. הנער נראה בדיוק כמו הארי, חוץ מהעובדה שלא הייתה לו צלקת על מצחו.

"וואו, הארי, הוא נראה בדיוק כמוך!" קרא רון בהפתעה.

"גילית לי," אמר הארי בציניות. רון הזעיף את פניו.
"הארי," לחשה הרמיוני, "אני חושבת שזה אבא שלך."
"אבל זה לא הגיוני!" אמר הארי, מבולבל. "אי אפשר לעבור קדימה בזמן-"
"זוכר את השנה השלישית שלנו בהוגוורטס?" הזכירה לו הרמיוני. "שרשרת הזמן. אולי הוא השתמש בה."
"לא יודע מה איתך, אבל אני לא רואה שרשרת." אמר רון. הנער התחיל לזוז. הארי, רון והרמיוני הביטו בו במתח. הוא פקח את עיניו החומות, וראה שלושה נערים רוכנים מעליו במטושטש. קודם כל הוא שם לב להרמיוני. הוא חייך בשחצנות.
"חזייה ורודה?" גיחך הנער. הרמיוני הזדקפה והסמיקה. רון והארי הביטו בנער בכעס.

"אני כבר שונא אותו." מלמל רון. הנער שם לב להארי. הוא קפץ בבהלה.
"למה לעזאזל אתה נראה כמוני?!" הוא צעק בבהלה.

"מאיפה לי לדעת?!" החזיר לו הארי.

"לעזאזל," מלמל ג'יימס כשהביט סביבו. "כנראה אף אחד לא טרח להעיר אותי. סיריוס ה-"
"רגע אחד," עצר אותו הארי. "אמרת סיריוס?"
"אתה חירש?" שאל אותו ג'יימס. הארי התעלם מההערה הזאת.
"איך קוראים לך?" שאלה הרמיוני את ג'יימס, לאחר שהתאוששה מהצהרתו על חזייתה.
"ג'יימס. ג'יימס פוטר."
כעבור חמש דקות ארבעת הנערים היו במשרדו של פרופסור דמבלדור.
"רגע אחד," אמר ג'יימס, מנסה לעכל את כל המידע. "אני עכשיו בעתיד, ואתה-" הוא הצביע על הארי, "הבן שלי?"

"יש לך חרא אבא, הארי." מלמל רון בשקט באוזנו של הארי. הארי נאלץ להסכים איתו.
"אני זוכר מה קרה לפני שלושים שנה," אמר דמבלדור בחיוך, "מר בלק בא למשרדי, וסיפר לי מה קרה. איך שצחקתי..."

"מה מצחיק בזה שאני רואה את הבן שלי, ושהוא בגילי?!" התעצבן ג'יימס. "אני צעיר מדי מכדי להיות אבא!"

"בוא נעמיד פנים שאתה לא אבא שלי," הציע לו הארי. "אני באמת לא רוצה אותך עכשיו בתור אבא."

ג'יימס התקרב אל הארי, ופער את פיו לרווחה.

"בשם התחתונים של מרלין!" הוא קרא בהפתעה וזעזוע. "יש לך את העיניים של אוונס!"

"לילי אוונס היא אמא שלי," צחק הארי.

"זה אומר ששכבתי עם אוונס?" חייך ג'יימס חיוך מרושע. הרמיוני הביטה בו בגועל.

"מתי הוא יוכל לחזור לזמן שלו?" שאל רון בתקווה. דמבלדור חייך.
"לצערי הרב, אין לי מושג." ענה דמבלדור בחיוך רחב.

		הפרק הבא