בס"ד
שלום! זה הפאנפיק הראשון שאני מתרגם, אם אפשר לקרוא לסרטון ביוטיוב שלקוח ממחזמר "פאנפיק". ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג ש... טוב, אתם יודעים מי היא, ולקבוצת "סטארקיד" שחיברה, הפקה והעלתה את "מחזמר מאוד פוטרי". קריאה מהנה! ואל תשכחו להגיב!
סעודת פתיחת השנה לא הייתה תענוג גדול במיוחד עבור קווירל, מכיוון שלורד וולדמורט ששכן באחורי ראשו לא הפסיק להתעטש בערפו ולהשמיע רעשים משונים. אבל איכשהו זה עבר בשלום, דמבלדור לא חשד בדבר. בסיום הסעודה קווירל נכנס למשרד שלו בציפייה לקצת שקט סוף סוף.
"טיפשים! הו, הם כולם טיפשים!" הוא קרא כשנכנס לחדר השינה שלו, "הם חושבים שהם בטוחים. הם חושבים שהם חזרו לעוד שנה כיפית של למידת תעלולים וברדקים בהוגוורטס..."
קווירל חייך לעצמו. "אין להם מושג," הוא אמר בדרמטיות, "הם כלל לא יודעים על הסכנה האורבת ישירות מתחת לאפם... או שמא עליי לומר, באחורי ראשיהם?"
הוא הוריד בסערה את הטורבן, מעניק ללורד וולדמורט אוויר צח לנשימה, מעבר לכל הבד הטורבני המצחים שהיה תקוע באפו. וולדמורט לא היה יכול להימנע מלנשום לרווחה, ועז מהרה זה הפך ללצעוק לרווחה, ואז להשתעל. לא לרווחה.
קווירל התכופף להניח את הטורבן על הכיסא הנמוך לצד מיטתו, וכמובן שזה גרר תגובה חסרת סבלנות מצידו של וולדמורט המסכן שהרגיש את גופו נמתח בניגוד לרצונו.
"אוהו, אני לא יכול לנשום בטורבן הארור הזה!" הוא כעס.
"אני מצטער, אדון, אך מדובר באמצעי בטיחותי הכרחי ביותר!" הסביר קווירל, "כי אם הם ידעו שאתה חי, שבזמן שהארי פוטר השמיד אותך נשמתך המשיכה הלאה..."
"כן," המשיך אותו וולדמורט, "שכשגופי הושמד נאלצתי להתגורר ביער האסור, להתקיים על חרקים ופטריות ואפילו... איכס, דם של חדי קרן..."
"עד שמצאתי אותך ונתתי לך לחבר את עצמך לנשמתי," המשיך קווירל את הסיפור.
"כן, אסור שאף אחד ידע על כך," אמר וולדמורט בדאגה, "ועכשיו, קווירל, הבא לי קצת מים! אני צמא!"
קווירל התכופף לכיסא הנמוך כדי להביא לאדונו בקבוק מים. וולדמורט גנח בסבל כשראה את היקום כולו עולה מעלה ואז יורד מטה בניגוד לרצונו כשקווירל התכופף והזדקף.
"ועכשיו, קווירל," המשיך וולדמורט, "מזוג אותם לפי!" וולדמורט המסכן לא היה יכול לעשות זאת בעצמו.
קווירל פתח את בקבוק המים והושיט את הבקבוק לערפו. כמובן שהוא לא ראה את וולדמורט כך שהוא לא ידע לאן בדיוק עליו לכוון את הבקבוק.
וולדמורט, לעומת זאת, ניסה למשוך את לשונו לעבר פית הבקבוק כדי לסייע לקווירל להתמצא. בנוסף הוא כיווץ את שפתיו והושיט אותן קדימה כדי ללגום מעט מים, אך לשווא. רוב רובם המוחלט של המים נשפכו על גלימתו של קווירל.
"תוכניתך לפלוש להוגוורטס בעודך על עורפי מתקדמת היטב, אדון!" עודד אותו קווירל בזמן ששתה.
"כן, כן, כן, סיימתי עם המים!" התרגז וולדמורט, רטוב כולו מכף רגל ועד ראש. כלומר, מראש ועד ראש. כף הרגל הייתה של קווירל.
קווירל התכופף להניח את הבקבוק בכיסא הנמוך, ולורד וולדמורט העדיף שישפכו לו עוד מליון ליטרים של מים מאשר לעבור את החווייה המזויעה ומעוררת הבחילה הזאת שוב, במיוחד לאחר ששתה...
"אסור שיהיו לנו עוד בעיות כמו מה שקרה הערב באולם הגדול," סיכם וולדמורט.
"אני מצטער, אדוני," ענה קווירל, "אבל אתה התעטשת."
"אני יודע את זה!" התרגז וולדמורט, "תן לי טיפות אף או משהו כזה, יא גולם!"
כמובן שזה דרש מקווירל להתכופף שוב ומוולדמורט לגנוח בעצבים, והחדרת טיפות האף לנחיריו של וולדמורט היה תהליך קשה ומורכב משום שמלבד העובדה שקווירל למעשה לא היה מסוגל לראות את וולדמורט, לאדון האופל לא היה אף.
לאחר שבדרך לא דרך קווירל הצליח לרסס את חרכי הנשימה של וולדמורט, הלורד המשיך בדרישותיו: "נקה את הטורבן הזה, קווירל! הוא מדגדג לי באף!..."
"הו, כן, הוד מעלתך, מלכי האפל!" אמר קווירל ביראת קודש.
"אויש, נו, תפסיק כבר עם כל ה'אדוני', 'אדון האופל', 'אדון', 'הלורד' או 'הוד מעלתך מכלי האפל'," אמר וולדמורט, "אני צופה בך מנגב את התחת כל יום, אתה יכול לקרוא לי וולדמורט. כבר הגענו לשלב הזה. אנחנו שם. הגענו לנקודה הזו, אנחנו קרובים מספיק."
קווירל הנהן בהבנה. "כן, כן אדו-אה, וולדמורט," הוא ענה.
וולדמורט המהם בתשובה. "עכשיו, קווירל," הוא ביקש, "תכין אותנו לשינה!"
"כדאי שננוח כיאות אם אנחנו רוצים לחסל את פוטר," החל וולדמורט להסביר במן שקווירל התכופף אנה ואנה כדי להציע את מיטתו, "הערב באלם הגדול הוא היה כל כך קרוב! הייתי יכול לגעת בו! הנקמה בקצות אצבעותיי, קווירל. אני מרגיש שאני יכול ממש לטעום אותה!"
קווירל צחצח את שיניו.
"יש לנקמה טעם של... מנטה," אמר וולדמורט בבלבול וקווירל המבוהל ירק את המשחה מפיו.
"הגיע הזמן לשיון, וולדמורט," אמר קווירל במהירות.
"כן, נהדר," ענה וולדמורט, "ובכן... אה... לילה טוב, קווירל."
"לילה טוב," ענה קווירל ונשכב במיטה על גבו, נותן לפניו של וולדמורט להימחץ כנגד הכרית.
לאחר כמה שניות של דממה, וולדמורט לא היה יכול לסבול זאת יותר.
"אוקיי, אוקיי, אני לא יכול לעשות את זה," הוא התעצבן, "אתה חייב להסתובב. אני לא יכול לישון על הבטן שלי... זה לא נעים..."
"היי, אני חייב לישון על הגב," ענה קווירל, "רק כך אני מסוגל להירדם. יש לי בעיות גב וזו הדרך היחידה בה נוח לי."
"תסתובב מיד, או שאני..." איים וולדמורט, "אני... אוכל את הכרית שלך! אתה תחלום שאתה אוכל מרשמלו ענק, אבל בעצם תתעורר ותגלה שכרית נוצות הברווז האהובה עליך תהיה חסרה!"
"טוב, נתפשר ונישן על הצד," התרצה קווירל.
"אני מניח שעם זה אפשר להסתדר," חשק וולדמורט שיניים.
"יופי, לילה טוב עכשיו!" התעצבן קווירל.
"לילה טוב קווירל," ענה וולדמורט. מול עיניו היה אותו כיסא נמוך שהכיל את טורבנו של קווירל, בקבור המים, טיפות האף, מברשת השיניים ומשחת השיניים, יחד עם עוד כמה גלימות מקומטות.
"היי, קווירל," אמר וולדמורט, "כמה זמם הגלימות הללו נמצאות על הכיסא?"
"נראה לי שהן מאתמול בלילה, שמתי אותם שם לבינתיים," ענה קווירל המנומנם.
וולדמורט הרים גבה. "אתה מתכוון לשים אותן בסל הכביסה? מה התוכניות שלך לגביהן?" הוא שאל.
קווירל נאנח. "אני חושב להשאיר אותן שם להלילה ואולי לשים אותן במקום שלהן מחר בבוקר, סבבה?" הוא התעצבן.
"אוי... לא, פשוט לא!" צקצק וולדמורט, "לא, זה לא סבבה! אני לא יכול לישון בידיעה שיש בגדים מלוכלכים על הכיסא ההוא. הכיסא יתחיל להסריח מבגדים מלוכלים, אתה יודע..."
"טוב, תשמע, אני מבטיח לך שאשים אותם במקום בבוקר," ענה קווירל.
"תשים אותם במקום ברגע זה!" ציווה עליו וולדמורט, "אני פוקד עליך לקום ו... ולפחות לקפל אותם! תערום אותם למשהו נחמד."
קווירל התיישב במיטתו, וכמוהו גם וולדמורט בעל כרחו.
"תראה," אמר לו קווירל, "אם אנחנו הולכים להישאר יחד במצב הזה לזמן מה, ואנחנו בהחלט הולכים להישאר יחד במצב הזה לזמן מה, כדאי שנדע לפחות להסתדר זה עם זה! נצטרך ללמוד לחיות אחד עם השני."
וולדמורט עיקם את פרצופו.
"אני הייתי רווק כל חיי ויש לי כמה הרגלים," המשיך קווירל, "ולפעמים אני משאיר כביסה מסביב."
"ובכן, אני מאמין שכל דבר צריך להיות במקומו הראוי," אמר וולדמורט בקולו הגבוה והקר, "מוגלגים צריכים להיות במקומם הראוי, בוצדמים צריכים להיות במקומם הראוי, וכך גם בגדיך! במיוחד בארון או בסל הכביבסה!"
"ובכן, האין אנו זוג מוזר?" שאל קווירל והעמיד את ידיו על מתניו בהתרסה.
"אני חייב לישון על הגב, ואני לא מוכן לישון על הבטן," הסכים איתו וולדמורט, "זוג די משוגע. אנחנו חולקים גפיים, אך שונים להחריד."
"תסביר," ביקש קווירל.
"הנה, דוגמא, אתה אוהב לטמון שתילים באדמה, בעוד מה שאני אוהב לטמון באדמה זה את הגופות של המתנגדים לי," ענה וולדמורט.
"גם לי יש," אמר קווירל, "אתה אוהב לשלוט בעולם, כשאני פשוט אוהב ספרות טובה ואיכותית!"
"אתה אוהב לשתות תה ליד האח, ואני אוהב לדחוף אנשים לתוך האח!" צהל וולדמורט, "אני מאוד אוהב לקפל את העניבות שלי בצורה מסודרת, ואתה..."
"לי יש חברים," ענה קווירל בחיוך מנצח.
"אני האפל שבאדונים, ואתה ממש בחורה! ילדה קטנה!" התעצבן וולדמורט.
"אני פרופסור מוכשר שזכה בלא מעט פרסי חינוך, ואתה הובסת על ידי ילד בן שנתיים," ענה קווירל.
"הפעם אני אקרע אותו לגזרים עד הסוף!" צעק וולדמורט.
"או שפשוט תעניק לו עוד קעקוע בחינם," צחקק קווירל.
וולדמורט שינה גישה. "כשאשלוט בעולם, אני אתן לך חלק בו!" הוא אמר.
עיניו של קווירל נצצו. "כשאשלוט בעולם, אשתול פרחים בכל מקום!" הוא התלהב.
"כשאני אשלוט בעולם, אאמץ את כל הנחשים!" וולדמורט חשב בקול.
"ויהיו לי את כל הרומנים של ג'יין אוסטין!" התלהב קווירל.
"וגובלינים, ואנשי זאב, וצי של סוהרסנים, וענקים, וצבא של אוכלי מוות," התלהב וולדמורט.
"הו, כמה שאני רוצה לשלוט בעולם!" קרא קווירל.
"יופי! כדי לשלוט כיאות, בוא נלך לישון!" עודד אותו וולדמורט, והשניים נרדמו ללא כל בעיה.
|