|
לפני שאתם קוראים, הפאנדום הוא צבי הנינג'ה וברור לי שיהיו כאלה שיחשבו שזה ילדותי לעשות על צבי הנינג'ה. אז מי שזה לא מעניין אותו שלא יקרא.
מיכלאנג'לו התעורר בסלון כשהפרצוף שלו מכוסה בפיצה.
הוא שוב נרדם באמצע תוכנית טלוויזיה של גיבורי החלל.
מייקי ניגב את הפיצה מהפרצוץ שלו, והלך למטבח.
הוא צריך להכין לאחים שלו ארוחה.
מייקי התמתח, ואז פתח את ארון המצרכים.
הוא הציא ארבעה ביצים, שבר אותם לתוך מחבת והדליק את הגז.
בינתיים הוא הרשה לעצמו להין טוסטים.
הוא לקח ארבעה פרוסות לחם ודחף שניים מהם לטוסטר (הסוג הישן הזה שמעיף את הטוסטים).
מייקי הבחין שהחביתות סיימו להתבשל והפך אותם.
בדיוק כשהטוסטים עפו מהטוסטר, מייקי תפס את שניהם והביא אותם לראף וליאו שבדיוק נכנסו.
הם תפסו אותם והחלו לנער מצד לצד כדי שלא יכוו.
מייקי דחף עוד שני פרוסות לטוסטר וכיבה את הגז.
דוני בדיוק הגיע גם.
הטוסטים קפצו ומייקי תפס את שניהם.
"הארוחה מוכנה!", הודיע מייקי.
הוא דחף לפיו טוסט עם חביתה והלך בחזרה לחדר שלו.
"מייקי, לאן?", שאל ליאו.
"עניינים אישיים", אמר מייקי.
"שוב רנט?", ניחש ראף.
"הי, כולכם התנשקתם עם הזוגות שלכם. גם לי מגיע!", אמר מייקי.
"כן, תתנשק עם ההולוגרמה של רנט", צחק דוני.
מייקי הלך לחדר בכעס וטרק את הדלת.
לפעמים אחים גדולים הם ממש מעצבנים (מניסיון חיים שלי: כותב הפאנפיק).
מייקי פתח את ההולוגרמה שרנט הצליחה להעביר אליו.
דמותה הישנונית של רנט הופיעה.
"הי, רנט", אמר מייקי.
"שלום מייקי", אמרה רנט בפיהוק.
"אפשר ש... את יודעת. נבלה ביחד?", הציע מייקי.
"זה רעיון מעולה! אתה יודע שאחרי שהבסתי את סאבאנטי רומירו, לורד סימולטניוס העלה את הדרגה שלי? אולי הוא יסכים לי להשתמש בשרביט הזמן. אני הולכת לשאול אותו", אמרה רנט בהתרגשות, וההולוגרמה נעלמה.
"יש!", קרא מייקי בשמחה.
הוא יצא מהחדר בדילוגים.
"מה קרה?", שאל ראף. "הצלחת לנשק את ההולוגרמה?"
ליאו ודני צחקו.
לפתע שעון ההולוגרמה של מייקי היבהב.
"חייב לרוץ לחדר!", אמר מייקי.
הוא נכנס לחדר שלו במהירות והדליק את ההולוגרמה.
"רנט! הוא הסכים?", שאל מייקי.
"כן!", אמרה רנט בשמחה. "הוא הסכים לי להיות איתך במשך שעה".
רנט החזיק את שרביט הזמן בידה.
זה היה נראה כמו מקל ארוך ומתכתי שבקצהו שעון חול עם יד שמחזיקה אותו.
רנט היכתה עם שרביט הזמן באדמה, ואז היא נעלמה מההולוגרמה.
מייקי כיבה את השעון והתיישב על המיטה שלו.
לפתע ריבוע לבן הופיע באמצע החדר.
מתוך הריבוע יצאה נערה עם קסדה ובגדים עתידיים- החליפה הכחולה שלה כוסתה בשלל כפתורים.
"רנט!", קרא מייקי.
"מייקי!", קראה רנט.
היא רכנה אליו ונשקה לו על לחיו.
מייקי הרגיש כאילו הוא טובע בעולם שכולו עשוי מפיצה.
הריבוע הלבן נסגר.
"אני יודע איפה יהיה הטיול שלנו", אמר מייקי. "פריז! תמיד רציתי להיות בפריז".
"בחירה טובה, מייקי", אמרה רנט.
היא היכתה באדמה עם שרביט הזמן, והריבוע הלבן הופיע שוב.
מייקי ורנט צעדו לתוך הריבוע כשהם מחזיקים ידיים.
מערבולת גדולה החלה לסחרר אותם, ובסוף הם נפלו על משהו נוקשה.
מייקי פתח את עיניו.
הם היו בפריז.
זה היה מקום יפהפה.
הכוכבים נצצו בשמיים הכהים, מעל העיר היפהפייה, זרועת הבתים והבניינים.
במרכז העיר התנוסס מגדל אייפל.
"וואו!", אמר מייקי בהתלהבות.
"צודק", אמרה רנט.
"אבל איך זה שעכשיו ערב אם לפני שנייה היה בוקר", שאל מייקי.
"העברתי אותנו לאתמול בלילה. כבר שכחת ששרביט הזמן מעביר גם בזמן?", אמרה רנט.
"אה, נכון", אמר מייקי.
הם ישבו זה לצד זה על גבעת דשא בפתח העיר.
רנט הניחה את ראשה על כתפו של מייקי, והוא חבק אותה עם ידו.
הם ישבו ביחד והתבוננו בנוף המרהיב.
"אני רעב", אמר מייקי לבסוף. "אני מת על פיצה".
"אז נלך לאיטליה", אמרה רנט.
היא זימנה שוב את הריבוע הלבן.
"ארץ המגף, הנה אנחנו באים", קרא מייקי, והם קפצו לתוך הריבוע.
תוך שניות ספורות הם כבר היו ברחובות ההומים של ונציה.
מייקי מצא סירה פנויה, וסימן לרנט לבוא.
הם התיישבו בסירה ושטו.
לאחר כמה דקות הבטן של מייקי נכנעה, והם הלכו למאפיה.
הפנים של המאפיה היה מלא בניחוחות של מאפים טובים.
מאחורי הדלפק עמד איש שמנמן וחביב עם שפמפם.
"אני אטפל בזה", אמרה רנט.
היא התקרבה לאיש, והחלה לדבר איתו באיטלקית שוטפת.
הוא הינהן, ואז ניגש למטבח.
"את יודעת איטלקית?", נדהם מייקי.
"למדתי את כל השפות", אמרה רנט. "רוצה לשמוע ספרדית?"
מייקי הינהן.
רנט אמרה משפט שמייקי לא הבין ממנו מילה.
"מה זה אומר?", שאל מייקי.
"זה אומר מה שלומך", הסבירה רנט.
"בסווידר", אמר מייקי בניסיון לחקות את המבטא הספרדי.
רנט צחקה.
אחרי כמה משפטים בספרדית, בצרפתית ואפילו בעברית (ווהו!), האיש חזר, עם מגש פיצה.
"גר'אתיאס", אמרה רנט למוכר.
"מה זה אומר?", שאל מייקי.
"אמרתי לו תודה ", הסבירה רנט.
הם יצאו מהמאפייה וישבו על ספסל.
מייקי אכל ארבעה משולשי פיצה כדי לשבוע.
אחרי שהם גמרו את המגש, הופיע לפתע דמותו הלבנה והגדולה של לורד סימולטניוס באוויר.
"נגמר לך הזמן", הודיע לורד סימולטניוס.
"אני כבר חוזרת", אמרה רנט.
הפנים של לורד סימולטניוס נעלמו.
"להתראות מייקי", אמרה רנט. "אנחנו ניפגש שוב".
היא נשקה לו על שפתיו.
הם התנשקו.
"להתראות, רנט", אמר מייקי. "אני אוהב אותך".
"גם אני אותך", אמרה רנט.
היא טפחה על האדמה עם השרביט.
"קודם אני אחזיר אותך הביתה", אמרה רנט.
הם נכנסו לריבוע הלבן ויצאו לתוך החדר של מייקי.
הריבוע הלבן עוד לא נעלם.
רנט נכנסה לריבוע כשהיא מנופפת לו.
"להתראות מייקי".
"להתראות רנט".
הריבוע הלבן נסגר.
ומייקי שכב על מיטתו, ונרדם מייד.
זה היה היום הכי טוב בחייו.
הסוף!
|
0 חרמשים
כותב: 
דבר ראשון יש לך כתיבה מעולה
