מוטנט חדש בעיר

לפני שאתם קוראים, הפאנדום הוא צבי הנינג'ה וברור לי שיהיו כאלה שיחשבו שזה ילדותי לעשות על צבי הנינג'ה. אז מי שלא מתעניין שלו יקרא את זה, וגם שלא יגיב (אם יאשרו את זה בכלל).

הנער שנעלם גר בפאתי העיר.
האנשים באזור שלו בניו יורק ידעו שמדי פעם הוא יוצא לטיול מסתורי ביער.
אבל אף אחד לא ידע שהוא בעצם מגדל זאבים.
כשאביו של הנער היה שואל אותו לאן מועדות פניו, הוא היה עונה שהוא הולך לאסוף עצים מהיער.
אף אחד מהאנשים באזור לא הבין למה המשפחה כל כך מיושנת.
הם השתמשו בנרות לתאורה ואספו עצים מהיער להסקת האח.
אנשים הציעו להם להשתמש במנורות אבל הם התנגדו.
באחד מהטיולים שהנער יצא אליהם, הוא לא חזר.
הנער יצא לדרך, מפלס דרכו בין העצים העבותים.
הוא השתמש באבנים צבועות כדי שהוא לא יאבד את הדרך.
לאחר עשר דקות הוא הגיע לבקתה הסודית.
הנער נהג לצאת לדרכו בבוקר, כיוון שבלילה היער היה מלא בחיות טורפות.
הוא פתח את דלת הבקתה החורקת, ונכנס.
זה היה המקום שבו נהג לנוח לאחר עבודתו לפני שהוא חוזר לביתו.
הוא פתח את הדלת למרפסת, שם חיכו לו הזאבים.
"התגעגעתם?", שאל הנער.
הנער רכן אל שלושת הזאבים המאולפים וליטף אותם.
"אתם בטח רעבים. יש לי בשר טרי להביא לכם".
הנער פתח את התרמיל והוציא שלושים סטייקים.
הזאבים התנפלו על הבשר והתענגו עליו.
לפתע הנער הבחין במשהו מנצנץ מרחוק.
זה היה נראה כמו אור ירוק.
והוא התקרב לנער.
הנער לא הספיק להגיב, והוא בקושי ראה את המיכל עם הנוזל הירקרק שמתנפץ על גבו.
הכל נהיה מטושטש.
הוא הרגיש שהגוף שלו נהיה מגושם.
הוא החל לאבד את חושיו האנושיים, וצנח על הרצפה, אבל לא כדמות אדם.
הנער התמזג עם תבנית הדנ"א של הזאבים, והפך לאדם זאב...

***

ארבעת הצבים קפצו מבניין לבניין.
דוני טען שהגלאי שלו עלה על מוטנט חדש.
"אתה בטוח?", שאל ליאו. "אולי הגלאי שלך טועה? אולי הוא סתם עלה על פני דג?"
"הגלאי אף פעם לא טועה!", אמר דוני בכעס. "והמוטנט נמצא עוד כמה רחובות מפה".
ראף התחיל לאבד את הסבלנות.
"ומה אם הוא מהצד שלנו?", הציע ראף.
"בכל מקרה, כדאי להחזיר אותו לבן אדם שוב", אמר דוני.
"אולי הוא מוטנט פיצה! כמו ההוא שנלחמתי בו", אמר מייקי.
"אבל זה היה חלום!", קרא ראף. "מתי תבין את זה?"
"הנה זה!", קרא דוני. "זה ממש אחרי הבניין הזה!"
הארבעה קפצו לבניין הבא, וירדו לסמטה.
ליאו סרק את הסמטה החשוכה.
היא הייתה ריקה לחלוטין מלבדם.
"אמרתי לך- ", התחיל ליאו לומר, אבל קול צעדים רמים גרם לו להתחרט.
לסמטה נכנס היצור המוטנט- כל גופו היה אנושי, בפרט לראשו, שהיה ראש של זאב.
"זה אמור להיות- ", אמר דוני.
"- איש זאב!", השלים מייקי.

איש הזאב נהם, ואז רץ אליהם עם גרזן מונף.
"להתפזר!", קרא ליאו.
הארבעה קפצו לכיוונים שונים.
דוני טען את הרובה שלו במכלית של מוטגן הפוך, וכיוון לאיש הזאב.
המוטנט ככל הנראה חשב שדוני מנסה לתקוף אותו, וחמק הצידה ברגע שדוני ירה את המכלית.
"אוי לא", אמר דוני.
לפתע נכנסה לסמטה נערה ג'ינג'ית עם עיניים כחולות.
"אפריל... ", אמר דוני בתענוג. "זאת אומרת, אפריל!", סומק עז הציף את פניו של דוני.
"מה אתם עושים?", שאלה אפריל, ואז עיניה נחו על איש הזאב.
"קצת עזרה", אמר ליאו. "את כבר הצלחת פעם אחת להרגיע את דוקטור רוקוול. אולי תצליחי להרגיע גם אותו.
אפריל הגיעה אליהם
"אני אנסה", אמרה אפריל. "הצעד הראשון הוא שתפסיקו להילחם".
"אבל הוא התחיל את זה, לא אנחנו!", אמר ראף.
"לא משנה מי התחיל, אל תהיו תינוקות", אמרה אפריל וגילגלה את עיניה.
ארבעת הצבים שמטו את הנשק.
איש הזאב החל להתקרב לאפריל.
"את בטוחה?", שאל דוני.
אפריל הינהנה.
היא הביטה ממש לתוך עיניו האדומות של המוטנט.
"הכל בסדר", אמרה אפריל בשלווה. "אנחנו עוזרים לך... לא תוקפים".
העיניים של המוטנט החלו להיות צלולות, ואז קרה דבר מוזר- איש הזאב הינהן.
"אנחנו נחזיר אותך לבן אדם שוב", אמרה אפריל. "מבטיחה".
אפריל סימה לדוני להתקרב.
דוני הכניס מכלית נוספת, וירה לחזהו של איש הזאב.
הנוזל הכתום התפשט, והחל לזהור.
דוני עצם את עיניו כדי לא להסתנוור.
כשהוא פקח את עיניו, שכב על הרצפה נער עם שיער חום מבולגן ופנים רזים ומנומשים.
הנער הזדקף באיטיות.
"מ.. מה קרה לי?", הוא שאל.
"סיפור ארוך", אמר דוני.
"רוצה לשמוע?", הציע מייקי.
"תסתום", אמר ראף.
הנער נבהל.
"מפלצות!", הוא קרא בפחד.
"אתה בעצמך היית מפלצת לפני שנייה", אמר ראף.
הנער הביט בו מבולבל.
"אל תדאג, ילד. אנחנו ידידותיים", אמר ליאו.
"תוכיחו!", אמר הנער.
"אם היינו באמת מפלצות אתה היית כבר מבושל", אמר ראף.
"השתכנעתי", אמר הנער, ובלע את רוקו.
"איך קוראים לך?", שאל דוני.
"אני אדם", אמר הנער.
"אנחנו יודעים שאתה בן אדם", אמר מייקי.
"השם שלי זה אדם!", אמר אדם.
"זהו, אתה רשאי ללכת לביתך", אמר דוני.
"זה הכל", התפלא אדם. "אתם לא אוכלים אותי לארוחת צהריים?"
החמישה התעלמו ממנו והלכו חזרה לביתם.

הסוף!