חלומה של לילי

אוקיי... פאנפיק ראשון שלי, אז לא להעליב או משהו בתגובות.. גם לא עשיתי בטא, אבל לא יצאו שגיאות כתיב ולדעתי זה נוח לקריאה.

קריאה מהנה . D:

שם הפאנפיק: חלומה של לילי

איי-די: 887

פאנדום: הארי פוטר

דירוג: PG

ז'אנר: אין לי מושג

שיפ: לילי~ג'יימס

תקופה: קונדסאים, שנה שביעית

וויתור זכויות: לרולינג. אין לי כל מטרה להרוויח מפאנפיק זה. בלהבלהבלה.

חלומה של לילי

זה היה יום קר במיוחד. לילי עמדה שם לבד, ברציף תשע ושלושה רבעים.

"לילי!" נשמע קול של בחורה. לילי הסתובבה מהר וחייכה כשראתה מי עומדת מולה.

"הי קייסי," אמרה לילי, "יום הולדת שמח."

"יום הולדת שמח?" אמרה קייסי במבט של את-יכולה-להתלהב-הרבה-יותר-כשאת-באמת-רוצה.

"תמיד אמרתי לך שהאחד בספטמבר הוא תאריך ממש מגניב לחגוג בו יום הולדת." אמרה לילי.

"מגניב? זה מדכא!" אמרה קייסי, "אנשים תמיד כל כך לחוצים מהנסיעה להוגוורטס עד שהם שוכחים להביא לי בלונים!!!" אמרה.

לילי גיחכה. "טוב," אמרה, "אני לא אחת מהאנשים האלה." היא דחפה את ידה לתוך כיס מכנסייה והוציאה שקית פלסטיק מלאה בבלונים שעליה היה כתוב "הנחה!".

"מה לעזא-" אבל קייסי לא הצליחה לסיים את המשפט בגלל שלילי נתקפה גל ציחקוקים.

"כבר שבעה ימי הולדת שאת מתלוננת לי על זה, אז החלטתי להביא לך בלונים כמו שתמיד רצית."

"זה לא בדיוק מה שרציתי..." אמרה קייסי, לילי חייכה ומשכה את ידה של קייסי, חברתה הטובה ביותר אל עבר הרכבת.

אחרי שהוגוורטס אקספרס יצאה מהתחנה נכנסו לתא שבו היו קייסי ולילי סופי, אנה וג'סיקה.

לסופי היה שיער שחור ארוך, שהגיע לה עד המותניים ועיניים חומות כהות.

"הי," אמרו אנה וג'סיקה בתאום מושלם, הן היו תאומות.

לשתיהן היה שיער בלונדיני ארוך ועיניים ירוקות.

"הי, איך עבר עליכן החופש?" שאלה לילי.

"או, את יודעת..." אמרה אנה והסמיקה. "אית'ן הרבה יותר נחמד ממה שחשבתי. כבר חשבתי שאני אאלץ להיפרד ממנו. אבל כשהלכנו לסרט הוא היה ג'נטלמן אמיתי. הוא לא איים עליי לשלם על הפופקורן כמו שהוא תמיד עשה."

הוא היה החבר הקודם של אנה, השם האמיתי שלו הוא טרי ג'קסון, והוא בסלית'רין.

הוא גרם לאנה כל כך לסבול בגללו עד שהיא נשבעה לעולם לא לצאת יותר עם בנים. כן בטח, כאילו שזה יום אחד יקרה.

אחרי כמה שעתיים של פטפוטים נכנסה לתא של הבנות הגברת עם עגלת הממתקים.

לילי, אנה, ג'סיקה וקייסי סירבו שנימוס בעוד סופי קנתה הר של ממתקים ורק אחרי זה נזכרה שהיא בדיאטה והשליכה את כל הממתקים מהחלון.

חצי שעה לאחר מכן נכנסו שלושה אנשים לא רצויים בעיני לילי אל התא.

"הי לילי," אמר ג'יימס וקרץ. לילי השיבה לו בפרצוף של גועל.

שנייה לאחר מכן נכנס רמוס אל התא. רמוס היה הקונדסאי היחיד שהיה נסבל בעיני לילי. הוא דווקא די נחמד, חשבה.

היא הפנתה את מבטה אל סיריוס והסתכלה עליו בכעס, כמו שהיא תמיד עשתה, כי סיריוס תמיד אהב להחליף את צבע שיערה הכתמתם לורוד ואת עיניה הירוקות לסגול.

הוא עשה את זה כבדיחה כמובן, ההשפעה של הקונדס גם הייתה זמנית, אבל לילי לא חשבה שזה מצחיק.

אבל סיריוס לא הפנה לה מבט. הוא רק בהה בסופי בחולמנות בלי שאף אחד חוץ מלילי לא שם לב. סופי מצדה פשוט שוחחה עם רמוס.

ג'יימס התיישב ליד לילי.

"איך עבר עליך החופש?" שאל.

"עניינך?" סיננה לעברו לילי בארסיות.

"רק דאגתי לך..." ענה ג'יימס.

"אז תפסיק לדאוג לי." לילי הסתכלה עליו במבט כועס, היא לא סבלה את ג'יימס שתמיד-חייב-להציע-לה-לצאת-איתו-ברגעים-הכי-מעצבנים-ולא-מבין-שהיא-לא-שמה-עליו-פס-בגלל-איך-שהוא-מתייחס-לבנות.

ג'יימס רצה להגיד משהו להגנתו אבל באותו הרגע דלת שתא נפתחה וילדה עוד יותר לא רצויה מהקונדסאים והשפוטות הפוסטמות הבהחלט-לא-רצויות שלה נכנסו.

"לילי," אמרה רונה בתיעוב והסתכלה על לילי במבט של אני-כל-כך-הרבה-יותר-יפה-ממך-חתיכת-מכוערת.

רונה היתה נערה מסלית'רין, בעלת שיער בלונדיני קצר ועיניים כחולות. היא תמיד הסתובבה ביחד עם אוליביה ומרגרט, שתי השפוטות שלה שגם היו בסלית'רין.

לאוליביה היה שיער חום ארוך ועיניים חומות-אדמדמות ולמרגרט היה שיער ג'ינג'י ועיניים כחולות כמו לרונה.

אה, למרגרט גם היו פנים מלאים חצ'קונים של גיל ההתבגרות. זה היה מוזר בשביל לילי, כי לפעמים היא ראתה אותה עם המון חצ'קונים ולפעמים מרגרט נראתה כאילו החצ'קונים כמעט נעלמים לה מהפרצוף.

רונה תמיד שנאה את לילי, כי כמו רוב הבנות בהוגוורטס, גם רונה הייתה מאוהבת קשות בג'יימס. לכן רונה שנאה את לילי, כי היא קינאה בא על תשומת הלב שג'יימס נותן לה, ולחשוב שללילי יש צ'אנס כזה גדול והיא אפילו לא מנצלת אותו! זה באמת הוציא את רונה מדעתה.

"מה את עושה פה?" שאלה אותה קייסי בתיעוב. כי כמו לילי, סופי, אנה וג'סיקה גם היא שנאה את רונה.

"שום דבר, באתי לדבר עם ג'יימס... אבל אני רואה שיש פה כמה אנשים אחרים." היא סיננה.

"אז את והתחת המכוער שלך תמיד מוזמנים לעוף מפה." אמרה קייסי במבט מאיים.

"שיהיה," ענתה רונה. "ממילא לא רציתי להישאר באותו תא עם לוזרים כמוכם. ידעתם שלהיות עם לוזר באותו תא יותר מדי זמן זה מזיק לעור? וכולכם פה לוזרים." היא חייכה חיוך מכוער.

"כמובן שאתה לא לוזר, ג'יימס." היא חייכה אליו, "גם אתם לא..." היא אמרה לשאר הקונדסאים. לילי ידעה שהיא שונאת אותם. היא נחמדה אליהם רק בגלל שהם חברים של ג'יימס. מה שרונה אף-פעם לא תהיה, חשבה לילי.

"מה הסיפור שלה?" שאל ג'יימס כשרונה ושפוטות שלה יצאו מהתא. "היא ממש מוזרה... נראה לי שיש לה בעיה שיכלית." ענה סיריוס.

"כן, היא באמת קצת דפוקה בשכל." ענה רמוס. כולם צחקו, במיוחד לילי.

"כן! היא כל כך... היא כל כך..." אמר פיטר, מנסה למצוא משהו להגיד. ג'יימס גיחך וחייך.

"מה שבטוח," אמר ג'יימס, "אצלי היא בחיים לא תמצא מקום חם בלב."

ובחיוך קטן שניסתה להסתיר, הלכה לילי ביחד עם קייסי, סופי, אנה וג'סיקה לתא אחר כדי להחליף בגדים, ולאחר מכן ירדה מהרכבת.