הרפתקת תכשיטי ארגונד

שרלוק הולמס – הרפתקת תכשיטי ארגונד

כשאני ניגש למיין את הרפתקאותיי עם ידידי שרלוק הולמס, איני יכול שלא להיזכר באינספור המקרים בהם הציל אנשים חפים מפשע מעונשים ומאסרים חמורים. דוגמה נאה לזו היא הרפתקת תכשיטי ארגונד, בה נתקלתי באחד הארגזים השכוחים בעליית הגג שלי, ומייד צף המקרה כולו בזיכרוני – בין השאר, מפני שלא רק לסטרייד ועוזריו היו בטוחים בזהות התוקף, אלא גם אני הייתי בטוח כל כך בזאת... אך בל אקדים את המאוחר.

היה זה בשנת 1879, בשלהי דצמבר, כאשר השמיים קודרים וגשם לעפות נתך ארצה מספר פעמים בשבוע. ישבתי על הכורסה שליד האח בשעמום, וקראתי פעם השלישית את ה"דיילי טלגרף" של אותו יום, כאשר פנה אלי הולמס וברק מנצנץ בעיניו, ושאלי על מידת בקיאותי במדע האנתרופולוגיה.

"מעט מאוד", עניתי בתמיהה. "אך בקשר למה אתה שואל זאת?"

הולמס לא השיב, ושאל שנית "ועל משפחת ארגונד, משפחה וותיקה בצפון יורקשייר, שמעת?"

נאלצתי לענות שוב בשלילה, תוך שאני ממתין להסבריו.

"ובכן,"  אמר הולמס כשחיוך קונדסי בזווית פיו, "משפחת ארגונד היא משפחה ידועה וותיקת יומין במחוז צפון יורקשייר. הם נמצאים שם כמעט מאתיים שנה, אם זכרוני אינו מטעני. לפני כשבועיים נפטר ג'יימס ארגונד בשיבה טובה, חשוך ילדים, והוריש את כל הונו לאחיינו, מרטין ארגונד בן השלושים ושתיים, שהוא ושני בניו הינם הנצרים האחרונים לשושלת עתיקה זו.

אך מדוע מספר אני לך זאת? מפני שהיום בבוקר, בשעה שבע לערך, קיבלתי הודעה מהדואר, כי התקבלה לי הודעת טלגרף מאת מיס הולי ארגונד, שהיא אשתו של אותו מרטין, וזה לשון ההודעה: 'למר הולמס, עליי להיפגש אתך באופן דחוף ומידי ככל האפשר. אם השעה 12 מתאימה לך, אנא אשר זאת בהודעה חוזרת. מיס הולי ארגונד.' כמובן שאישרתי, ומאחר שהשעה כעת קרובה ל 12, אני מצפה – אה! הנה היא מגיעה!"

ואכן, קול טפיפת רגליים נשמע מהמסדרון, ולאחר רגע נשמע צלצול הפעמון. עד רחש קל נשמע כאשר גברת הדסון, בעלת הבית שלנו, מיהרה לפתוח את הדלת – ומקץ דקה כבר עמדה לפנינו גברת ארגונד.

הייתה זו גברת כבת 29 – 30 לכל היותר, לבושה בהידור קל בשמלה בגוון תכלת כהה, עם כובע רחב תיתורה המכסה את ראשה, באותו צבע. מימיני נשמע קולו של ידידי, השואל בחיוך: "האם את מיס הולי ארגונד, כתבנית במקצועך, מצפון יורקשייר? מה הניאך לקום היום בבוקר בדחיפות שכזו, ומה גרם לך להזדקק למלווה?"

"אכן," השיבה בפתיעה, "אני הולי ארגונד. כיצד ידעת פרטים אלו עלי?"

ידידי צחק צחוק קצר, וראיתי את חדוות ההיקשים בעיניו. "אצבעות ידייך מיובלות מעט, דבר שאינו קורה לגברת, בדרך כלל, אלא אם כן היא עובדת במקצוע נשי המאמץ את האצבעות – כתבנית, מן הסתם; אילולא היית נחפזת ביותר כשקמת הבוקר, היית מוצאת שנעלך השמאלית אינה קשורה כהלכה; ושמלתך מלוכלכת בסימני בוץ קטנים מצד ימין, דבר האופייני למרכבות פתוחות בסגנון היורקיישירי, המתיזות רגבי בוץ כלפי פנים, אך אם לא היה לך מלווה, היית מתיישבת במרכז העגלה ושמלך לא הייתה מתלכלכת; מכאן, כמובן, שבאת עם מלווה, והיה עלייך להידחק למושב הימני. אך אנא ממך, שבי על הספה וספרי לנו את סיפורך."

גברת ארגונד לקחה נשימה ארוכה ונרעדת, והתיישבה על הספה.

 "בעלי, מרטין, הוכה קשות בראשו אתמול בלילה, בחדר השינה. לידו היה פמוט, בו כפי הנראה חבטו בבעלי, והיו סימנים לכך שמאבק קצר התחולל בין בעלי לבין בתוקף האלמוני. הוא נמצא שכוב על הרצפה, מחוסר הכרה וראשו שותת דם במשך מי-יודע-כמה זמן. המחזה התגלה לעיני ריצ'רד, המשרת, בשש בבוקר, כשבא להעיר את בעלי. הוא מיהר להזעיק את הרופא המקומי, ולאחד מכן פנה לביתה של אימי – שם לנתי באותו לילה. אתה מבין, מר הולמס, מאז שאימי התאלמנה לפני כשנה היא חשה בדידות גדולה, ולכן מכרה את ביתה וקנתה בית סמוך אלינו, ואני מגיעה לפעמים כדי לשבת ולדבר אתה, ולהפיג את בדידותה. וכן יצא שהיום התעוררתי בבהלה על ידי ריצ'רד, ומיהרתי לביתי, בדיוק בשביל להספיק לראות את הרופא ועוזרו סוחבים את מרטין לבית החולים. מיד אחר כך, הסב ריצ'רד את תשומת ליבי, לכך שתכשיטי ארגונד חסרים." המונולוג כולו נקטע מידי פעם בפרצי בכי.

"האם כוונתך לתכשיטי ארגונד המפורסמים, העשויים ברקת, העוברים במשפחת בעלך מדור לדור?" שיסע אותה הולמס.

"כן, אליהם התכוונתי. על פי המסורת הנהוגה במשפחה, בכל פעם שהתכשיטים עוברים ליורש הבא, הוא שומר אותם בביתו כסגולה להצלחה, ולאחר מכן מוציא אותם רק באירועים מיוחדים. יש שם תכשיטים יפהפיים – סט שעונים לבעל ולאשתו, שרשראות וצמידים, טבעות מקסימות... התכשיטים נראו נפלא על מרטין ועלי, ואני השתוקקתי כבר לענדם באירוע כלשהו. וכעת הם נגנבו, ומרטין היקר שלי שוכב מחוסר הכרה בבית החולים!" היא הליטה את פניה בידיה ובכתה.