פרסי ג׳קסון אחרת

זכויות לריק ריידן וג׳יי קיי רולינג

הפאנפיק מתרחש בזמן השנה שהארי לומד בה

פרולוג:

פרסי דחף את העגלה שלו לאורך רציף תשע ושלושה רבעים "פרסי אל תשכח לכתוב לי" "בסדר אמא" "אל תעשה שטויות" "כן אמא" "ופרסי-" "מה?" "תבטיח לי שתשמור על עצמך" "אני נשבע בכל הפנקייקים הכחולים שלך" (אם אני נשבע בהם כנראה אני רציני) אמא שלי צחקה "טוב כתוב שאתה אמור לרוץ עם העגלה אל המחסום כדי להגיע לרציף" "את בטוחה שאת לא יכולה לבוא איתי?" "פרסי מוגלגים לא יכולים להכנס לשם אבל אני אתמוך בך מפה" היא נתנה לי נשיקה על המצח וחיבקה אותי

"ביי אמא" אמרתי לה והתחלתי לרוץ אל המחסום ותאמת הוא נראה לי מאוד מוצק "ביי פרסי" היא נופפה אלי ואז עברתי במחסום, הרגשתי כאילו האוויר רטט ונכנסתי ליקום מקבי אבל לא, זה העולם האמיתי שלא הייתי מודע אליו עד ליפני כמה חודשים.

התחלתי לדחוף את העגלה לכיוון רכבת קיטור אדומה מהסוג שרואים במוזיאון ועשן אפף אותי, ראיתי פה משפחות מחבקות את ילדיהם והשעון הורה על עשרים לאחת עשרה-יש לי עוד זמן עד לנסיעה.

ראיתי כמה ילדים ג׳ינג׳ים רבים על משהו ואיזה ילד עם ראסטות מגניבות הראה לילדים אחרים יצור שעיר בתוך קופסה, כנראה הוא היה מגניב כי הילדים האחרים התפעלו ממנו.

ילד אחר שהתהלך עם סבתא שלו אמר לה שהקרפד שלו נאבד ועכשיו פרסי שם לב שלרוב הילדים יש חתול או ינשוף מחמד-ממש רציתי ינשוף כשביקרתי עם אמא שלי בסמטת דיגון או דיאגון,לא זכרתי איך קראו בדיוק למקום אבל לספרים חדשים בקושיה היה להם כסף אז לינשוף?

אחד הנערים שהיה נראה בסביבות גל השש עשרה ענד סיכה צהובה עם האות M ואמר שהוא מדריך של בית האפלפף, הוא עזר לי לעלות את המזוודה לרכבת וצעק על שני תאומים ג׳ינג׳ים לא לשחרר את העקרבים המוטאנטים שלהם בקטאר.

התחלתי לחפש מושב באחד התאים אבל כמעט הכל היה תפוס חוץ ממקום בתא מל נערים שנראו בסביבות גיל השמונה עשרה. חזרתי אחורה באיטיות ויצאתי מהתא הזה.

המשכתי לחפש מקום ולבסוף מצאתי אחד כזה, שני ילדים שנראו בסביבות הגיל שלי ישבו שם, אחד עם משקפיים ושיער שחור פרוע ואת השני זיהיתי מהמשפחה הג׳ינג׳ית שראיתי בתחנה. הם דיברו על בתים עם שימות מוזרים בדיוק כשניכנסתי.

"היי, אפשר לשבת פה בבקשה?" "רק תבחר לך מקום" הג׳ינג׳י אמר לי "יש פה יותר מקום מבחדר שלי" גיחחתי והתיישבתי ליד הג׳ינג׳י "אני רון" "פרסי" לחצתי את ידו "גם לאח שלי קוראים ככה" הוא ציין "הארי" שחור השיער הציג את עצמו ולחץ את ידי "אז זאת פעם ראשונה במשפחה בהוגוורטס?" "אמא שלי מוגלגית ועד ליפני חצי שנה הקסם היחיד שהכרתי זה מספר הפעמים שהעיפו אותי מבתי ספר" "אתה לא לבד, גם אני שמעתי על הוגוורטס לא מזמן" הארי תפח על הכתף שלי "אז תלמידים בהוגוורטס יש ארבע בתים, גריפינדור-בית האמיצים רייביינקלו-בית החנונים סליתרין-בית הפוצים המכוערים והפלפאף-בית חסרי האישיות"

"אני רוצה להיות בגריפינדור כמו כל המשפחה שלי"הכריז רון בגאווה

"גריפנדור נשמע לי טוב" הארי הסכים אתו וחשבתי בלב שעל פי ההסבר של רון עדיף לו גריפינדור "אבל זה לא כזה פשוט" רון אמר לנו ברצינות "אח שלי, פרד, אמר לי שיש מיון ובמיון אנחנו צריכים להאבק בטרול" "אתה מתכוון להאבק בסליתריני?" שאלתי בצחוק וכולנו התחלנו לצחוק.

אז מה אתם אומרים, להמשיך או להפסיק?

		הפרק הבא