לחזור

קודם כל תודה לבטאית הנהדרת sweet-kiss!
אני לא יכול לפרט זמן ודמויות כי זה ספויילר ענקי..
תהנו :)

הקדמה
השנים חלפו, הוגוורטס החליפה מנהלים ומורים, משרת שר הקסמים עברה מאחד לשני, וזמנו של הארי פוטר תם, ואיתו – כוחו של שרביט הבכור. גלימת ההעלמות עברה מאב לבן, אב לבן וכך הלאה, ואבן האוב – מקומה אינו ברור, אי שם בנבכי היער האסור בצילי הטירה האדירה – הוגוורטס.

פרק ראשון: התוכנית
השעה הייתה שעת לילה חשוכה, רוחות קרות פילסו דרך בין העצים, גלימתו של רֶד התעופפת ברוח, ברדסו הסתיר את פניו ושרביטו שלוף ומטיל אור במעגל רחב.
"לומוס אקסטרמה!" אמר רד, וקרן אור ארוכה גלשה בין העצים והאירה מטרים ארוכים קדימה.
לאורך הזמן האחרון, הוא ניסה כל אמצעי שהוא מכיר על מנת למצוא אותה, אך ניסיונותיו העלו חרס בידיו. כבר שנתיים שעוסק – אולי אפילו בכפייתיות – בחיפוש אבן האוב, מאז שסיים את שנתו השביעית, והאחרונה, בהוגוורטס.
אך הפעם משהו היה שונה. הוא ידע שהוא יצליח. את הרעיון הגה לפני שישה חודשים. הוא רקח, כבר אז, פליקס פליציס, וכאשר הבוקר היה מוכן – הוא שתה אותו בשעת הדמדומים ויצא לדרך, הולך בעקבות חושיו.
קול של דריכה על מצע העלים הקפיץ את רד. הוא הסתובב והאיר את הדבר שלמולו.
שבט של כעשרים קנטאורים – גופם העליון אנושי לגמרי, ושאר גופם פלג גוף של סוס.
"מה אתה עושה בחלק זה של היער?" דרש הקנטאור שעמד בראש השבט: בעל גוף שרירי שיער בלונדיני סבוך, גוף הסוס שלו היה בהיר.
"זה לא עניינכם, בני-כילאים." סינן רד.
"הכינוי הזה לא מוצא חן בעיני!" זעם קנטאור אחד.
הראשון החווה בידו כלפי חברו וסימן לו לשתוק. חמתו של זה האחרון עלתה, אך הוא שתק.
"אתה מדבר כאילו מוטל בנו מום." אמר הראשון וסקר את רד, ששתק. אז הקנטאור המשיך, "הקנטאורים הם ידידים טובים של הקוסמים מאז נפילתו של וולדמורט לפני 76 שנה. נלחמנו נגדו, לבסוף."
"לא כל הקוסמים רואים בכם ידידים." אמר רד והרים את ראשו כלפי השבט.
"אם כן, אין לנו צורך להמשיך בשיחה." קבע הקנטאור בקרירות, והרים את רגליו הקדמיות בנפנוף.
הוא החל לדהור, קופץ מעל רד שהתכופף, כל הקנטאורים עשו כמו מנהיגם, ורד, שאבד שיווי משקל, החליק לאחור ונפל במדרון תלול.
רד הרגיש בפתאומיות שהוא שוכב על משהו קשה ועגלגל. הוא רכן והרים את זה מבין העלים. אבן שחרחרה עם סדק לאורך הקו. סדק סימל את שרביט הבכור, כך רד שיער. הוא הבריק אותה מעט מאבק שנתפס אליה בשנים שנחה פה, כאבן שאין לה הופכין – תרתי משמע.
"יש!!!" צרח רד לשמיים וצחק את צחוקו השאגני, צחוק שקיבל מסבת סבתו – בלטריקס לסטריינג'.

		הפרק הבא