pretending

הנערה האדמונית טיילה ברחבי הוגוורטס יחד עם חברה הטוב ביותר, סוורוס.

"אתה בטוח שיש צריף מוזר בתוך הערבה המפליקה??" היא לא האמינה כל כך לדבריו של חברה הטוב ביותר, שבדיוק סיפר לה על מה שראה יום קודם לכן.

שחור השיער הנהן במהירות, ואחז בידה, מוביל אותה אל אותה ערבה ומראה לה איך להיכנס.

"ואוו" היא נדהמה, "לא שיקרת לי, אז" היא חייכה אל חברה הטוב ביותר שהזעיף את פניו לכיוונה.

"כמובן שלא," הוא שילב את ידיו, "איזו סיבה יש לי לשקר לך?" אך היא כבר לא הקשיבה לו. היא הסתובבה סביב, מתפעלת כמעט מכל דבר שהיא ראתה.

"טוב, אנחנו צריכים ללכת" אמר סוורוס לאחר כמה דקות. הוא פחד שרביעיית הקונדסאים תתפוס אותם ותקלל אותם כהוגן. זאת לא תהיה הפעם הראשונה שהם יעשו זאת בכל מקרה.

האדמונית הנהנה ואז נשקה ללחיו של חברה הטוב, "תודה שהראת לי את המקום הזה" היא חייכה ויצאה מן הצריף, בזמן שהשחרחר חייך ויצא אחריה, מרגיש טוב שגרם למצב רוחה של חברתו להשתפר.

למחרת, האדמונית החליטה שהיא הולכת שוב לאותו צריף, אך הפעם, ללא סוורוס. היא רצתה לשבת שם לבדה, עם המחשבות שלה, עם הרגשות שלה.

היא נכנסה לתוך המנהרה שמובילה אל הצריף ועיניה נפערו לרווחה בתדהמה.

הצריף היה מלא בכלי נגינה ובמיקרופון. זה היה ציוד שהאדמונית מעולם לא ראתה. זה לא הזיז לה כמובן. האדמונית, שהייתה כותבת שירים בזמנה הפנוי, ניגשה אל המיקרופון והחלה לשיר את מילות השיר האחרון שכתבה.

היא לא שמה לב שחבורת נערים נכנסה לתוך הצריף, מקשיבה לקולה הרך ממלא את כל המקום.

ג'יימס בדיוק התכוון להיכנס ולצעוק על אותה הנערה, אך סיריוס רק הרים את ידו, מונע ממנו לעשות כך. "אני רוצה להקשיב" הוא אמר בשקט וחיכה עד שהנערה תסיים לשיר.

כאשר היא סיימה לשיר, כל הארבעה מחאו כפיים, מתגלים מולה לבסוף, וחושפים את לא אחרת מאשר, אמיליה אנג'לינה סמית'.

לחיה של הנערה התחממו במהירות והיא מיהרה לצאת מן הצריף, אך יד גדולה תפסה בידה.

"למה את בורחת?" קולו העמוק של סיריוס גרם לכמעט כל בחורה להשתגע, גם לאמיליה זה קרה.

"אני לא בורחת" היא ענתה והשתחררה מאחיזתו, "אני חוזרת לחדר"

"יש לי רעיון טוב יותר" חצי חיוך התנוסס על פניו של סיריוס. חצי חיוך ערמומי ומקסים כאחד. חצי חיוך שרק מעטים ראו אותו. חצי חיוך שכמעט המיס את הנערה המסכנה.

האדמונית בלעה את רוקה ולפני שהספיקה לומר משהו, שמעה את ג'יימס מדבר.

"מה סיריוס?" הוא שאל, מסתכל על חברו הטוב בתמיהה.

"ובכן," החיוך הערמומי לא ירד מפניו, "סמית' פה, שרה יפה, נכון?" אמלי עצמה את עיניה מבושה אך השלושה האחרים רק הנהנו, "ואנחנו צריכים דואט מרגש לנשף, נכון?" שוב, השלושה הנהנו.

"אם כך," סיריוס ספק את כפותיו, "תכירו את הזמרת החדשה שלנו!" הוא הצביע על אמלי שבהתה בו בשוק.

"אני?!" צווחה והצביעה על עצמה.

סיריוס הנהן, אך לפני שהספיקה לומר משהו, רמוס קטע את דבריה הבאים.

"זה לא קצת מסוכן, רך-כף?" הוא שאל ואז הביט עליה, "היא סלית'רנית, והחברה הכי טובה של סבר-מאוס" הוא עיקם את אפו בסלידה, ואמלי שילבה את ידיה. היא שנאה שהיו קוראים ככה לחברה הטוב ביותר.

"מה מסוכן בזה?" פיטר הרים את גבתו הימנית.

"ובכן," ג'יימס המשיך את דבריו של רמוס, "היא יכולה לנסות לשבש לנו את ההופעה" הוא הסתובב סביבה.

סיריוס גלגל את עיניו, "ירחוני, קרניים, תירגעו. איזו מטרה יש לה לעשות זאת?" הוא הביט היישר לתוך עיניה הכחולות של אמלי, אשר התכווצה מעט תחת מבטו החודר.

"אממ.. אולי כי היא שונאת אותנו?! כי אנחנו מציקים לחבר הכי טוב שלה? כי היא סלית'רנית?!" פיטר נופף בידיו בדרמטיות מוגזמת. לא מבין איך חברו החל פתאום לסמוך כל כך על סלית'רנים.

"אני לא" המילים יצאו מפיה של אמלי לפני שסיריוס התכוון להגיב. "אני אוהבת לשיר, אני רוצה להופיע. פשוט מעולם לא הייתה לי הזדמנות לכך" אמרה בכנות. "לא שאני כל כך מתלהבת להופיע איתכם, אבל אתם הברירה היחידה שלי" היא שילבה שוב את ידיה, מסתכלת על הכלים הנוצצים פעם נוספת.

"אם כך," ספק סיריוס שוב את כפיו, "התקבלת!" הוא חייך והיא החזירה לו מן חיוך תודה עקום מעט.

היא התכוונה לצאת מן הצריף עד ששוב תפסו בידה, "את כתבת את השיר?" היא הביטה לתוך עיניו החומות של ג'יימס.

אמלי הנהנה, בשביל מה לה לשקר?

עיניו של סיריוס נפערו לרווחה. "היום, בארבע, בספרייה" היה כל מה שאמר לפני שפנה לנגן בגיטרה שלו.

אמלי נראתה מבולבלת, "הממ.. הסבר?" היא הרימה את גבתה השמאלית ושילבה את ידיה, שוב.

"אני ואת, נכתוב שירים לנשף" סיריוס עדיין התעסק בגיטרה, "אני אוהב את הכתיבה שלך" הפעם הוא הרים את ראשו בכדי לפגוש בעיניה התכולות.

"בסדר" אמלי אמרה ויצאה. דבר לא מנע ממנה הפעם לצאת מן הצריף.

		הפרק הבא