״לא! לא את הארי! קח אותי במקומו!״ קראה.
״זוזי מדרכי, ילדה טיפשה, ואולי תינצלי!״ השיב הלורד וולדמורט, חיוך זדוני על פניו.
״לא!״ התעקשה האישה האדמונית, פחד בקולה.
״אבדה קדברה!״. אור ירוק נורה משרביטו של וולדמורט, והיא נפלה.
לילי פוטר.
מתה.
היא לא תחזור.
לעולם.
״ואתה,״ פנה אל הארי. ״לחשוב שאתה האויב הכי גדול שלי. איזה שטויות. אבדה קד-״
״הנח לו!״ נשמע קול רועם.
״אז גם אתה הצטרפת למסיבה, אלבוס?״ שאל וולמורט בקול שכנראה היה אמור להישמע יהיר ומזלזל, אך הפחד ניכר בו.
״אכן,״ השיב דמבלדור. ״וכעת סור ממכתש גודריק, ולא, תזכה לטעום מנחת זרועי!״
״ומדוע שאעשה זאת?״ שאל וולדמורט בקול נוקשה.
״קדימה, טום. לא אחכה עוד הרבה.״
טוב, אני יודעת שהפרק קצר.
אבל אחרי הכל, זה פרולוג!
ותגובות בונות, בבקשה.
|