חזק יותר

אף אחד לא יותר חזק ממני

קייטו אווט ידע את זה, הוא ידע את זה מאז הפעם הראשונה שאחז בחרב, מהפעם הראשונה שחייך חיוך אכזרי, שלימים ייחרט בראשה של קטניס אוורדין, מהפעם הראשונה שצפה במשחקים. במחוז שתייים, היה טוב בשבילו להיות הכי חזק, הכי מסוכן, הכי רע. צלצול של נשק הפך להיות פסקול החיים שלו. כשהוא צפה במשחקים, וראה אנשים נהרגים, זה לא גרם לו להרגיש שום דבר. בשבילו הם היו סתם, סתם נערים מעצבנים למדי, שמתו. הוא לא באמת הרגיש סליחה על מה שהוא עשה, כי אין חוקים במחוז שתיים, ואם רצחת, לא קרה כלום. הוא זוכר את הפעם הראשונה שהוא הרג, הוא היה בן ארבע - עשרה, אולי שלוש - עשרה? אבל זה לא באמת שינה, זה היה יום קר באמצע החורף, הם היו לבד באולם. הם נלחמו, ילד שזוף עם עיניי שקד גדולות, נגד ילד בלונדיני עם עיניים כחולות, קרות כמו קרח. הוא ניצח ועזב את האולם, לא טורח לנקות את הדם מהחרב הקצרה.

אף אחד לא יותר חזק ממני

לקלוב לא באמת היה אכפת מקייטו אווט, כל מה שהיא ידעה עליו הוא שהוא גדול ממנה בשנה, וכנראה היריב הכי מרכזי שלה במשחק. היא לא ניסתה לדבר איתו, אפילו לא ניסתה ליצור קשר עין. אולי זה קשור לעובדה שהוא תמיד היה מוקף חברים או בנות מפגרות (לפי הגדרתה של קלוב) שפשוט השליכו את עצמן עליו. באסיף, היא עלתה לבמה ראשונה, מחייכת חיוך יהיר, העיניים האפורות שלה קפואת והיא סוגרת את ידה על ניצב הסכין שהיא מחזיקה חזק מאחורי גבה כל כך חזק שידה החיוורת מלבינה אפילו יותר. ואז הוא עלה, גבוה ממנה לפחות בראש, במבט משועמם וקר, וסקר את הקהל ביהירות וזלזול. לרגע העיניים שלהם נפגשו, והיא נחרדה לגלות שבעיניים שלו יש יותר מאשר מבט קר של רוצח. 

היא ישבה לבד בחדר הפרידות. ממוללת בהיסח דעת את שמלתה הלבנה, שהייתה מין ניגוד חד ותמים לתווי פניה החדים ולשיערה הכהה. אף אחד לא נכנס, רק אחותה הקטנה, שהעניקה לה חיבוק חם ועזבה, משוכנעת שתראה אותה בעוד חודש לכל היותר, כמנצחת.

אף אחד לא יותר חזק ממני

הם ישבו ברכבת, מחכים שהמדריכים יגיעו, כל אחד בעינייניו, היא חורטת משהו על שולחן העץ הכהה והוא שוקע במחשבות, תוהה איך ינצח, לא חושב על העובדה שיש סיכוי שהוא לא יחזור הביתה. הוא מעיף בה מבט, השיער הכהה שלה קלוע בצמה ארוכה, והעיניים שלה מרוכזות בשולחן, ואז הוא שם לב כמה היא יפה. היא לא מביטה אליו, ולו דיי נמאס, אז הוא מתחיל שיחה:"אז, במה את טובה?" היא נאנחת, מעבירה מבט חד בינו לבין הקיר:" תסתכל" היא מצמצמת את עיניה, ומתרכזת באחד החלונות הפתוחים של הרכבת, שמאחוריה נראת ציפור קטנה, וזורקת את הסכין. הוא ננעץ בראשה של הציפור, שצונחת למטה ונעלמת מהעין. הוא מחייך חיוך זדוני, תופס את אחת החרבות שתלויות על הקיר ומשחרר אותה במשיכה קלה, ובתוך כמה שניות, קלוב לא ספרה במדויק, במקום אחד הכיסאות הנותרים, יש ערמה של קרשי עץ, הוא מחזיר את החרב למתלה, ושואל אותה שאלה שתחילה את השיחה העמוקה שהתקיימה ביניהם עד לבואם של אנובריה וברוטוס:"אז, מי היה ההריגה הראשונה שלך?"

אף אחד לא יותר חזק ממני

הוא מביט עליה באימונים, גלימר יושבת על ידו, ובוהה בו, על פניה עוברת הבעה כעוסה על כך שהוא מתעלם ממנה היא בטח לא רגילה לזה הוא חושב, אבל אף אחד לא יותר חזק ממנו, אפילו לא היא. קלוב זורקת את הסכינים, שננעצות באיברים חיוניים בקול מטרה. כשהיא מסיימת, אדומה ממאמץ, הוא מוחא כפיים באיטיות בעודו קם. הוא מתקרב אליה, הוא רוצה לטפוח על שכמה, אבל במקום זאת, בהחלטה של שנייה בודדה, הוא מחבק אותה, הוא מרגיש שהיא קפואה, מהססת לרגע, ואז היא מרפה ומחבקת אותו בחזרה. כעבור קמה שניות הם מתנתקים, אדומים במקצת מבושה, ואז הוא מניד בראשו ומחייך חיוך אווילי, ומתרחק בזהירות, בעוד קלוב מביטה בו במין תהייה מביכה, וגלימר נועצת בה מבט מסוכן והולכת (או יותר נכון נגררת) אחרי קייטו.

אף אחד לא יותר חזק ממני

באחד הלילות הראשונים בזירה, הוא מסתכל עליה ישנה, מכווצת כמו עובר ומשתמשת במעיל ככרית. היא נראית לו לרגע כמו ילדה צעירה כל כך, כזאת שהוא רוצה להגן עליה, ואז הוא מנער את ראשו ומדחיק את המחשבה. הוא יודע שאם היא תחיה, אז הוא ימות. הוא רואה שקר לה, היא נושכת את השפתיים והצבע הבהיר של פניה רק מדגיש את הסומק שהתפשט על לחייה בגלל הקור. הוא כבר התחיל להוריד את המעיל שלו, ורק אז נזכר שאמת. הוא לא יכול לעזור לה, כי אחרת הוא יחזור הביתה, בתוך ארון קבורה. הא לבש בחזרה את המעיל,  הסתכל עליה לשנייה בודדת ויצא מהאוהל, הוא צריך לחשוב בצלילות.

אף אחד לא יותר חזק ממני

כשהם נשארו לבד, הם היו חייבים לדבר. הם ישבו ביחד למרגלותיו של עץ ארז גבוה וחיכו למרוול, ובנתיים, הם דיברו על הנערה הלוהטת:"אני אהרוג אותה, אני נשבעת לך, אם תהיה לי הזדמנות, אני אהרוג אותה" היא הבטיחה לאו, תווי פניה החדים הופכים כועסים פתאום. הוא פתח את פיו להגיד את המשפט הבא, אבל אז נשמע קולו של הכרוז האגדי שמכריז על כך ששנעי מיועדים מאותו מחוז יכולים לנצח. לרגע הם היו המומים, בזמן שקלאודיוס חזר על ההכרזה. הוא היה הראשון שהספיק להצטלל, ואז, הוא נישק אותה.

אף אחד לא יותר חזק ממני

כעבור כמה דקות, הם התנתקו. אדומים וסמוקים מהנשיקה שהזכירה יותר ניסיון רצח. הם לא דיברו לאחר כך במשך שעה, אבל זה לא באמת היה אכפת להם, כי עכשיו הם ידעו שיש להם את כל החיים להיות ביחד. היא חייכה אליו, והוא חייך אליה, ופתאום שם לב שהיא הראשונה שלא נרתעת מהחיוך האכזרי והמרושע שלו, אולי כי חיוכה שלה גם כזה.

כעבור כמה ימים היא רצה אל קטניס ומפילה אותה, מתגרה בה. קייטו צופה בהן מהצד, מתרשם מהאופן שבו קלוב מדברת, כמעט כמוהו, רק שהוא אגריסיבי הרבה יותר ממנה, והיא פשוט חלקלקה ומסוכנת.  לרגע הוא מטיב את אחיזתו בחרב, שכבר החליקה מידו, ואז הוא שומע אותה צורחת. 

הוא מזנק על הרגליים ורץ עליה. מושך אותה אליו ומתחנן שתישאר איתו. הקול שלו נשבר מרוב דמעות שעולות לו בגרון, ואז, כשהוא אומר לה בפעם האחרונה שהוא אוהב אותה, התותח יורה.

אף אחד לא יותר חזק ממני

אך אחד לא יותר חזק ממני חושב לעצמו קייטו בכדרות בעודו יושב בקרחת היער הקרובה ביותר לשדה, שבה הרצפה עדייין מכוסה בדמו של ת'רש. השיער שלו רטוב, גם מזיעה אחרי הקרב הממושך נגד מי שרצח את קלוב, וגם מהגשם השוטף שיורד טיפה אחרי טיפה ומנקה את החרב שלו, שמכוסה בדם קרוש. הוא קם לאט ומסתובב שהוא שומע את הנהמה החייתית שמגיעה מהשיחים, ואז, פורצות משם המוטציות. הוא יוצר קשר עין עם אחת, זאתי של מרוול, ונחרד לגלות את העיניים החומות - ירוקות שלו, שנבטות מהזאב. הוא מתחיל לרץ, מהר יותר מהר יותר.

אף אחד לא יותר חזק ממני

קייטו מסשף את צוורה של אחת המוטציות, הקטנה האדמונית, ואז הוא נשאר לקרב עם שלוש מוטציות בדיוק, הוא כבר יודע שהוא הולך למות, אבל הוא לא מתייאש, הוא תוקע את החרב גם במוטציה השחורה הגדולה שמייצגת כנראה את ת'רש, ונשאר אם שתי מוטציות בלבד, זאתי של גרייס, הנערה מ4, ואחת עם פרווה חומה כהה ועיניים אפורות שהוא מסרב להסתכל עליהן, כי הן נראות במדוייק כמו העיניים של קלוב, הוא עוצם את העיניים חזק, נושך את השפתיים והוגה מילה אחת. והורג את המוטציה של גריייס, הוא שומט את החרב, לא מנסה להלחם במוטציה הנותרת, המוטציה של הנערה שאהב, ואז החץ פוגע בראשו והוא סוגר את העיניים ומנסח מחשבה אחרונה.

הם יותר חזקים ממני

---------------------

היי! זה הפיקצר הראשון שלי על משחקי הרעב ועל קלטו, אז אני ממש מבקשת שתקדישו שנייה ותתנו ביקורת....

ויתור זכויות: כל העולם, דמויות, ומהלך העלילה שייכים לסוזן קולניס.