על כנפי מלאכים

דבר ראשון זכויות יוצרים כו׳...

דבר שני אני רוצה להודות לאבו שכותב איתי את הפיק, בלעדיו לא הייתי מצליחה לעשות הכול

"ניקו,תכבה את האור!"
אמרתי.
מוזר.
אני לא מכירה שום ניקו.
כשחושבים על זה, אני לא מכירה אף אחד.

פקחתי את העיניים וראיתי חושך, או, אולי יותר נכון לומר שלא ראיתי כלום. כנראה שהיה לילה.
מנורת הרחוב שהייתה לידי האירה את הדשא הצהבהב ששכבתי עליו.
"מה? איפה אני? מה השעה? איזה יום היום?"
ניסיתי להיזכר מה קרה ואיך הגעתי לפה אבל הזיכרון היחיד שלי היה מישהי, נערה, מחייכת. אני חושבת שהחזקנו ידיים. ואז הבזק של אור גדול.ופה הזיכרונות שלי נגמרים.
חוץ מזה אני יודעת שאני ___
מ____ ו_____ ואם אני לא ____ אז אני _____.
איש אחד,שנראה כאילו הוא בשנות העשרים או השלושים לחייו, עשה מתיחות ליד ספסל.קמתי אליו ושאלתי אותו "סליחה,אה..., אדוני,אתה יודע מה זה המקום הזה?"
"זאת לוס אנג׳לס ילדה, הכל בסדר איתך?"
ילדה. איך הוא מעז?!
אני כבר בת 13.
טכנית, כן בת נוער.
רגע, איפה הוא אמר שאני?
לוס אנג'לס?
מוזר.
לא ככה זכרתי את המקום.
אני יודעת שעברה חצי שנה מאז הפעם האחרונה שהייתי כאן, אבל אין סיכוי שהמקום כל כך השתנה...
נכון?
אני לא יודעת למה, אבל ניגשתי אליו ושאלתי "סליחה, אדוני, מה התאריך היום?"
"הראשון ליוני. הראשון ליוני, אלפיים ואחת עשרה"

המשך יבוא...

		הפרק הבא