הפטרונוס של לילי

"טוב!", הכריז רמוס, "הגיע הזמן שתבחרו את החיות שאתם רוצים להשתנות אליהן. באופן סופי."

הוא ניסה להישמע סתמי ולא להסגיר עד כמה הוא מתרגש מכך שחבריו מסכנים את עצמם ומסתבכים עם קסמים מורכבים ואפילו עם החוק כדי לעזור לו בלילות הקשים של הירח המלא.

"החלטתי סופית," אמר סיריוס , "אני אהיה כלב."

"לא רצית להיות דוב?", שאל ג'יימס, מחויך במקצת.

"כלבים הם יותר שמחים," אמר סיריוס,"כלב גדול מספיק יכול לעצור זאב. ואל תצחק עלי, ג'יימס, אתה שקלת להיות פיל."

"אני עוד שוקל את זה," הודה ג'יימס, "אם אני אהיה פיל אולי כולכם תוכלו לצחוק עלי, אבל אני אוכל לרמוס את כולכם בלי להתאמץ."

רמוס גלגל את עיניו.

"אחד מאיתנו צריך להיות קטן וזריז," ציין סיריוס.

"פיטר," קבע ג'יימס.

פיטר פטיגרו הנהן.

"אתה בטוח שאתה מסכים לזה?" התעניין רמוס בזהירות, "אתה לא תוכל לשנות את דעתך."

"היה.. היה לי עכברוש פעם," צייץ פיטר.

"זה בסדר מצדו," אמר ג'יימס בחוסר סבלנות, ובחש בשיערו השחור הפרוע.

"מה אתה החלטת, ג'יימס?" סיריוס שאל, "הרי אתה לא באמת מתכוון להיות פיל..."

"אני לא יודע," מלמל ג'יימס באי נוחות, וסידר את משקפיו על עיניו החומות, "איך אתם החלטתם? הרי אפשר להיות כל דבר! הרי אם אני אבחר להפוך לאריה אני לא אוכל להיות סוס.

אם אני אהיה נמר אני לא אוכל להפוך לזאב. ואולי אני אהפוך לציפור גדולה ולא אצטרך מטאטא בשביל לעוף!"

"תפסיק לקשקש, ג'יימס. אם אתה לא תצליח לקבל החלטה סופית עד מחר נערוך לך הגרלה. ונכניס לתוכה גם פיל, ארנב וקנגרו," פסק סיריוס.

"רק לא קנגרו! יש לי פחד מוות מקנגרואים!", צייץ ג'יימס ולא הצליח למחוק את החיוך שעלה על פניו.

רמוס גלגל עיניים שנית.

***

ג'יימס עקב אחרי לילי וסוורוס, או סבר-מאוס, כפי שנהנה לקרוא לו לתוך אחת הכיתות הריקות, מסתתר באמצעות גלימת ההיעלמות הכסופה שהוריש לו אביו.

זה היה אחד ממנהגיו לפני השינה, להביט בלילי לפני שהיא נכנסת למגורים הבלתי עבירים של הבנות.

אין ספק שהיא היתה רוצחת אותי אם היא היתה יודעת שאני רואה אותה כשהיא לבד עם סנייפ, חשב ג'יימס וחיוך עלה על שפתיו הבלתי נראות.

המחשבה המרתיעה הזאת רק גרמה לו לאהוב את לילי יותר.

"ניסינו לעשות את זה סוו, אתה לא זוכר? יצא לנו רק קצת ערפל כסוף," אמרה לילי בחוסר סבלנות והעבירה קווצה של שיער אדמוני יפהפה אל מאחורי אוזנה השמאלית.

"יצא לי קצת ערפל כסוף," הזכיר לה סוורוס, "את אפילו לא ניסית."

"למה לי?"

"כי זה משקף את האישיות שלך, את הצדדים היפים והחזקים שבך.", הסביר סנייפ, וניצוץ של התלהבות האיר את עיניו השחורות.

"בסדר," אמרה לילי,"אקספקטו פטרונוס!"

כלום לא קרה כשלילי הניפה את שרביטה.

"זה אקספקטו פטרונום," תיקן אותה סנייפ.

"אקספקטו פטרונום!," קראה לילי והניפה את שרביטה.

עננה גדולה של אד כסוף יצאה מקצה השרביט.

"זה יותר ממה שהצלחתי," עודד אותה סנייפ, "את רק צריכה זיכרון יותר שמח."

לילי עצמה את עיניה הירוקות. היא חייכה לעצמה.

"אקספקטו פטרונום!", צעקה לילי.

לפתע פרצה משרביטה חיה אצילית, כסופה-לבנה, בעלת ארבע רגליים.

ג'יימס לא היה בטוח שהוא מזהה את החיה, אך היא נראתה לו מדהימה, כמו לילי.

"איילה!", קראה לילי, וליטפה את הפטרונוס שלה מעט לפני שהוא נעלם.

"אם כבר, חבל שזאת דווקא איילה. הייתי רוצה שזה יהיה אייל. גדול ויפה, עם קרניים.", אמרה לילי, עדיין המומה במקצת מההצלחה.

"איילה זאת חיה טובה," ציין סוורוס את דעתו, "כלומר, פטרונוס גם יכול להיות חיה טיפשית, כמו חמור או פרה. או חזיר יבלות."

"תודה, סוו," אמרה לילי, "מה דעתך..."

אבל ג'יימס כבר לא שמע מה לילי הציעה לסנייפ, כיוון שהוא הלך לדרכו.

הוא ידע לאיזו חיה הוא רוצה להפוך.

אייל. גדול ויפה, עם קרניים. הוא יהיה האייל של האיילה שלו. 

		הפרק הבא