הפרעות במחנה

"ליאו. ואלדס." הפראיטור הזעופה התקדמה בצעדים מהירים אל עבר בן הפייסטוס, שאיכשהו חזר מחופשה ארוכה באוגיגה יחד עם איזו מישהי חדשה בשם קליפסו והחליט לבקר לכמה ימים במחנה יופיטר, אבל לא הפסיק לעולל צרות. "מה עשית הפעם?"
"כלום." הנער חייך חיוך תמים ומשך בכתפיו.
"אז לארי והאנק סתם טוענים שהתחלת לעשות בלאגן בקוהרטה השלישית?"
"אולי?"
"ואלדס." היא תקעה בו את אחד המבטים הנזעמים שלה, שהיו יכולים להבריח אפילו רומאים בצרחות אימה. "אל. תשקר. לי."
הוא המשיך לחייך אליה חיוך תמים, ידיו מתחילות להתעסק בחגורתו ולבנות איזה משהו. "אולי הפרעתי פה ושם, רק שיעשעתי אותם, אבל..."
"אבל מה?"
"אה..."
"אידיוט."
"ליאו!" הנערה המסתורית - קליפסו - הופיעה לצידו, מבט חמור על פניה. היא וריינה לא ממש הסכימו בזמן שהיא וליאו שהו במחנה, ואפילו התווכחו מספר פעמים, אבל דבר אחד הן עשו ביחד - נזפו בליאו.
קליפסו הרימה את מבטה אל ריינה. "לפחות הוא לא נפל לך מהשמיים על הבית ושבר לך שולחן," היא רטנה.
"גם משהו." ריינה חייכה אליה חיוך קטן, ולרגע מבטיהן נפגשו וניצוץ של שיתוף חלף ביניהן לרגע.
ריינה ראתה שליאו מביט בהם וחזרה להביט ישירות בעיניו הכהות עם הניצוץ המבודח שנעלם מיד כשחזרה להביט בו.
"מה עשית הפעם, ליאו?" קליפסו נאנחה והסתכלה עליו במבט בוחן.
"אממ, רק בדקתי מה יש להם בקוהרטה הזו. נדמה לי."
"ובחפצים של מי מצאת משהו מעניין?" היא נאנחה שוב, כאילו ידעה מראש את כל התשובות שלו.
"או, קליפסו, את לא תאמיני! בחפצים של איזה ילד בשם מארי או חארי או הארי או לארי - אני לא ממש זוכר - היה החלק שהיה חסר לי לבניית ה..."
"ואלדס, אני לא יודעת איך זה אצלכם, אבל ברומא לא גונבים."
"אבל לא גנבתי!"
"רק חיטטת בחפצים של אחרים?"
"כן?"
"אל תדאגי, הוא יחטוף כהוגן." קליפסו חייכה חיוך ערמומי.
"באמת?"
"סתום. פשוט סתום," השיבה ריינה בחיוך משועשע כשקליפסו תפסה באוזן של ליאו והתחילה לגרור אותו תוך כדי הרצאה על זה שאסור לו לחטט בחפצים של אחרים - גם אם הוא ראה שם איזשהו חלק שהוא צריך.