בינס ופליטיק מתראיינים

איך המורים בהוגוורטס מרגישים בקשר לחזרתם ללמד? אנחנו כאן היום באולפן עם אורחי הכבוד בינס ופליטיק, שהסכימו להתראיין! קבלו אותם!

כותב: נודניק
הגולש כתב 11 פאנפיקים.

פרק מספר 1 - צפיות: 1286

(5) 1 דירגו

פיקצר

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: סיפור בגוף ראשון - שיפ: ג'ן - פורסם ב: 01.09.2016

המלץ!

ID : 7619

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק גמור

נכתב עבור פעילות "ללמד מחדש-הראשון בספטמבר"

שלום לכם צופים יקרים!!! אנחנו כאן באולפן עם כתבנו המיוחד, מר טרבול לדוויג', שהצליח לשכנע את המורים של בית הספר הוגוורטס הנודע להתראיין לתוכניתנו! ונתחיל עם.. פרופסור בינס!

טרבול לודויג': שלום פרופסור. אנחנו שמחים לארח אותך בתוכניתנו היום. מה שלומך?

פרופ' בינס: הההמממ-המממממ.

לודוויג':אמ.. ובכן פרופ' יקר, האם תוכל לספר לנו מהם רגשותיך לגבי חזרך ללימודים? ואיך זה בתור רוח רפאים?

בינס [בעיניים עצומות]: בוודאי, פרסי, קונפדרציית הקוסמים הלאומית הוקמה במטרה לפקח על כל התוהו ובוהו שהיה באותם שנים...

ל': סליחה פרופ', מה זה קשור?

בינס [פותח את עיניו בבהלה]: מה? מה? אה [ממלמל] אני לא בכיתה? ובכן פרס-אדוני, מה רצית?

ל'[נבוך מעט]: רציתי, שתספר לנו מהם רגשותיך לקראת החזרה ללמד בהוגוורטס.

בינס: אמממ... אני נרגש מאוד מאוד. מה חשבת? [מגביה את קולו] אני 400 שנה מלמד. מה כבר יכול להיות כל כך מרגש? מילא אם זה היה איזה מאורע היסטורי חשוב...

ל'[נבוך מאוד ומסמיק]: סליחה, לא התכוונתי לפגוע ברגשותיך פרופ'. רק רציתי לדעת...

בינס [בכעס]: אז רצית,ארני!! זה לא מקובל עלי . אני הולך. [מסתובב וחולף מבעד לספה ולקיר, ונעלם]

לודוויג' [בחוסר אונים]: ובכן, כנראה שהוא כעס.. טוב, זה לא משנה, קבלו את... פרופסור פליטיק!

פליטיק[מדדה ומנסה לעלות על הכורסה. הוא לא מצליח, ועושה על עצמו לחש הרחפה, עולה לרגע עד התקרה, ואז נוחת על הספה, מסמיק]: שלום מר לודוויג'! מה שלומך?

לודוויג'[חוזר לעצמו ולקולו הבוטח]: שלום פרופסור. אנחנו כאן בתוכנית מראיינים את המורים באשר לרגשותך לחזור ללמד. איך אתה מרגיש, פרופסור?

פליטיק[ בקול צייצני]: בוודאי. אני נרגש לקראת האפשרות ללמד עוד דור של צעירים במקצוע לחשים.

ל':אממממ... האם תוכל לספר לנו על מקרה משעשע שהיה לך במקצוע זה?

פליטיק[מהורהר]: כן. זה היה לפני הרבה מאוד שנים, בסוף מבחן. ניסיתי להדגים לחש אציו ולאסוף את גליונות הכתב, אך כל הגליונות עפו אלי והיפילוני ארצה. זה היה מעט מביך.

ל': אוהו, וזה בטח היה בגלל שביצעת את הלחש חזק מדי ולא בגלל משקל גופני כזה או אחר...[בלעג קל]

פליטיק[אדום]: אתה מעז לדבר ככה? אתה רוצה ללעוג לי? האם עלי להזכיר לך, לודוויג', שכאשר למדת לחשים אצלי קיבלת גם בבחינות הבגרות וגם בכשיפומטרי ז'?

לודוויג'[אדום לחלוטין]: לא פרופסור, רק התכוונתי...

פליטיק[סמוק וממשיך להטיח דברים]: והאם עלי לומר קבל עם ועדה, שניסית כ23 נסיונות להתקבל למשרות קסם ונכשלת בכולם, עד שהגעת לפה מחוסר ברירה?

לודוויג'[עצבני ונבוך עד שורשי שערותיו]: פרופסור, אתה מערב פה עניינים לא קשורים!

פליטיק[מטיל קללת נעילה על לודוויג', ופוסע לכיוון הדלת] מה שתגיד.

על המרקע ממהרים אנשים לשחרר את לודוויג', שנעמד, עדיין לבן, ואומר:

תודה שהייתם איתנו, מאזינים. הצלחה בלימודים ולהתראות בתוכניתנו מחר!!!

[מדדה אל הדלת וקורס לפני שמספיק להגיע אליה. שני האנשים ממהרים להקים אותו, ועל הצד מופיעה המילה: סוף.]