סיפור לפני השינה

סיפור לפני השינה

"ספר לי סיפור!"

הגבר חייך בסלחנות. "כבר מאוחר. אמא שלך תתרגז אם אשאיר אותך ער."

"אז, תן לה להתרגז. ספר לי סיפור."

"אתה יודע, יש סיפורים שצריכים להפחיד אותך."

"למה שאפחד? אתה ממש בקצה המסדרון."

האיש נאנח והתיישב על קצה המיטה. "איזה סיפור? אתה רוצה לשמוע על הוונדיגו? על הרוגרו, אולי? אני יכול לספר לך על הרוח של הרוצח הסדרתי המפורסם – "

"כשרק הגעת לכאן, אמרת שתספר למה חזרת, אבל לא עשית את זה. ספר לי מה קרה לפני שהגעת לכאן."

הפסקה. ואז: "זה... זה לא ממש סיפור לילדים. הוא לא מרגש, או מפחיד, או מצחיק. הוא רק... עצוב."

"אני רוצה לדעת

השתררה שתיקה ארוכה. לאחר מכן הוא התחיל. "היה את הבחור הזה. הוא היה... חכם, וחזק. הוא היה הטוב ביותר אי פעם."

"אתה הטוב ביותר אי פעם."

"תאמין לי, הוא היה יותר טוב. והוא היה גדול, כאילו, ממש ענקי. רגליים גדולות, ידיים גדולות, לב גדול. שיער חום בהיר צמרירי ומבולגן, ועיני כלבלב. ואני מתכוון, הוא היה המלך של עיני הכלבלב. אף אחד לא יכול היה להגיד לו 'לא'. הוא היה אחד מהחבר'ה הטובים... אבל הוא לא אמור היה להיות. תבין, כל החיים שלו, אנשים רעים הסתובבו סביבו, וניסו להפוך אותו רע. להכין אותו למשהו. הוא לא ידע את זה, אבל היה לו גורל, והוא היה אפל.

אבל הוא היה עקשן, וטוב, ולא קל לתמרון. או ככה הוא חשב. הבעיה היא, ששדים בנויים לתמרן ולפתות."

"מה פירוש 'לפתות'?"

צחוק מהיר "לא חשוב. הנקודה היא... לפעמים דברים הם מחוץ לשליטתך. אז הוא ואחיו – "

"היה לו אח?"

"או, כן. לא הזכרתי אותו? אח גדול ומגניב, שנראה הרבה יותר טוב ממנו, עם טעם הרבה יותר טוב במוזיקה. בכל מקרה, הבחור הזה ואחיו – "

"איך קראו לו?"

"סאם. אל תשאל כך כל הרבה שאלות. בכל מקרה, סאם ואחיו הגדול והמגניב בילו הרבה זמן נלחמים את המלחמה הצודקת. אנשים אחרים ניסו להכנס ביניהם. אחת כמעט הצליחה. אבל בסופו של דבר, הם היו אחים, ואחים דואגים אחד לשני. אבל כמו שאמרתי, דברים מסוימים הם מחוץ לשליטתך. הגורל הזה של סאם? הוא היה אמור להיות הגוף, ההסעה האנושית, של הבן זונה הכי גרוע שיש."

"אמא אמרה לך לא לקלל ככה."

"ואם תשכח להזכיר את זה בפניה, לא נסתבך בצרות, נכון?"

הילד צחק. "תמשיך."

"אתה מבין, סאם, הגוף שלו היה כל כך מוצלח וחזק, והוא היה היחיד בכל העולם שיכול לעשות את זה. שיכול להיות הכלי של השטן."

צחוק נערי נוסף. "השטן לא אמיתי."

"או, הוא אמיתי. תאמין לי, ילד, הוא אמיתי. וכך גם אלוהים, אבל... טוב, הוא בערך מחוץ לתמונה. אז סאם, הוא היה הכלי של השטן. אבל השטן הוא מלאך, אז הוא היה צריך את רשותו של סאם. סאם, כמובן, אמר 'לא'. אבל הגורל הוא זבל – אל תספר לה גם על זה – ופשוט לא הניח לו. לא משנה כמה הוא נלחם, כל צעד שעשה רק הביא אותו קרוב יותר ללוציפר.

ותראה, העניין הוא שהם רצו שאחיו של סאם יהיה הכלי של מייקל. מייקל הוא ארכי-מלאך, האח הגדול של לוציפר, והיחיד שיכול היה להרוג אותו."

"אח של סאם אמר 'לא' גם הוא?"

"כן. לרוב. הייתה פעם אחת... הוא כמעט ויתר. כי סאם היה חזק יותר, והאח הגדול, מדהים ככל שיהיה... טוב, הוא עבר הרבה. אבל הוא לא יכול היה לאכזב את אחיו. אז הוא לא ויתר.

הם ניסו למצוא דרך להרוג את השטן, אבל בסוף הם הבינו שהדרך היחידה לנצח היא ללכוד אותו בחזרה בכלוב שבגיהינום."

"גם הגיהינום קיים?"

שתוקה קצרה. "כן. הוא קיים."

הפסקה ארוכה. "ו? מה קרה אחר כך?"

האיש כחכח בגרונו. "הם אספו את הדברים שנזקקו להם, אבל מהר מאוד הם הבינו שהדרך היחידה באמתלתפוס את השטן הייתה שסאם יגיד 'כן'. סאם יגיד 'כן', יאבק עם השטן על השליטה, ואז יקפוץ לתוך הכלוב. לא תהיה דרך חזרה מזה. סאם היה חייב לעשות קמיקאזה, והייתה להם רק הזדמנות אחת."

"זה הצליח?"

"בהתחלה לא. והאח הגדול חשב שהם הפסידו. הוא ראה את לוציפר מסתובב בתוך הגוף של אחיו, והוא... מה שהלך בראש שלו באותו זמן לא היה יפה. ומה שיותר גרוע – מיכאל מצא כלי אחר, וההופעה הגדולה התרחשה. האח הגדול החליט שהוא צריך להיות שם. אחיו עדיין היה שם, לכוד בתוך הגוף ההוא, ואם סאם עמד למות, הוא לא רצה שהוא ימות לבד."

האיש הפסיק לדבר, ושתיקה מילאה את החדר למשך רגעים ארוכים. לבסוף, הילד החליט להעז. "וזה קרה? הוא מת?"

"כן. כן, הוא מת. אבל לא לפני שהביס את השטן. לוציפר התעצבן על האח הגדול. הוא הכה אותו בצורה נוראית, אבל כשהוא הרים את אגרופו להכות, הוא קפא. האח יכול היה לראות את גלגלי השיניים נעים במוח של סאם, את הקרב מתחולל מאחורי העיניים שלו. ואז העינים שלו השתנו, והוא היה סאם שוב, ולו רק לרגע.

אז הוא הלך אל הכלוב, ופרש את זרועותיו. מייקל ניסה להאחז בו, אבל סאם רק משך אותו איתו. מייקל ולוציפר נפלו אל תוך הכלוב יחד."

לחישה: "וואו."

"תבין, סאם – הוא פעל כמו לוק. אתה יודע מי זה לוק סקייוקר, נכון?"

"אלוהים, ברור. אתה חושב שאני אידיוט?"

צחוק עמוק. "לא, ילד. אני יודע שאתה לא. בכל מקרה – לוק, היו לו את כל הכוחות האלה נגדו. שרידי הג'דיי וברית המורדים רצו שיהרוג את דארת' ויידר. וויידר והקיסר, הם רצו שלוק יהפוך רע. אבל לוק יצר אפשרות שלישית. הוא עשה את הבחירות שלו. הוא החזיר את אבא שלו לצד המואר של הכוח, מתנגד לכל אלו שסביבו ולציפיות המטופשות שלהם.

וזה מה שסאם עשה. כולם אמרו לו לשתוק ולקבל את הגורל שלו, אבל הוא עשה לנבלות אצבע משולשת והציל את כל העולם בעודו עושה את זה. תחשוב על זה לרגע. החיים של שישה מיליארד נחו על הכתפיים של בחור בן עשרים ושש, והוא הציל את כולם. אילולא הוא היה חזק וקשה עורף ועקשן כפי שהיה, כל העולם היה שדה קרב מעלה עשן ומגואל בדם. ואתה יודע מה הדבר הכי דפוק בכל הסיפור?

אף אחד אף פעם לא יידע. בגלל שבני האדם הממוצעים לא רואים, לא יודעים מה קורה כשהאורות כבים. אף אחד לעולם לא יידע כמה הוא איבד, על מה הוא ויתר למענם. כל אדם ואדם על פני הכוכב הזה חב לסאם את חייו, והם לעולם לא יידעו את זה."

הילד שתק לרגע. ואז: "טוב, אתה יודע. ועכשיו גם אני יודע. ואם אני אספר את זה למישהו, גם הם יידעו. אפילו אם הם לא יאמינו, הם עדיין יידעו."

צחוק יבש וחסר הומור. "זה רעיון נחמד, ילד. אבל עכשיו זה זמן לישון." האיש קם ונע לכיוון הדלת.

"היי, דין?"

הגבר הסתובב, ידו על משקוף הדלת.

"לך לא היה פעם אח שקראו לו סאם?"

לרגע ארוך, האיש שתק. לאחר מכן, בקול חנוק, הוא אמר: "לך לישון, בן."

והוא כיבה את האור.