תפוס את הדגל

מאז שפגשה אותה אצל האמזונות, היא לא הפסיקה לחשוב עליה. תאליה, תאליה, תאליה – זה מה שעבר לה בראש בכל הזדמנות אפשרית.

המלחמה בגאיה נגמרה, והיא החליטה שהיא חייבת לפגוש אותה שוב.

זה היה ב-9:00 בבוקר, כשהודעת האיריס-נט הופיעה מול ריינה העייפה.

"היי, ריינה," אמרה אנבת' בעליזות, מתעלמת מכל הרעש שמאחוריה – שמחת החיים הרגילה של מחנה החצויים, "הציידות כאן. משחקים תפוס את הדגל. רוצה לבוא?"

הציידות שם... תאליה. תאליה שם. ריינה הייתה חייבת לבוא. היא חייבת לפגוש את תאליה שוב. "כן," ריינה חייכה אל חברתה בחיוך, מצפה לחבק אותה בקרוב. "אני אגיע מחר, בסדר?"

אנבת' הנהנה, ולפני שהודעת האיריס-נט התנתקה היא הספיקה לשמוע את קולה אומר, "פרסי, היא אמרה שהיא תבוא מחר!"

***

ריינה חיבקה את אנבת', גלימת הפראיטור הסגולה שלה מתנופפת ברוח.

"היי, פרסי." היא מלמלה לעבר שחור השער כשהתנתקה מריינה. הוא חייך לעברה, צועק משהו לא מובן.

בפינה אחרת פייפר וג'ייסון התנשקו בלהט, לא שמים לב אליה. היא הסבה את מבטה – עדיין היה לה קשה לראות את ג'ייסון עם מישהי אחרת, למרות שכבר לא אהבה אותו באותה הצורה.

"אה... ריינה? ריינה?" אנבת' נופפה בידה מול פניה הלא-מרוכזות.

ריינה התנערה, מתעוררת לחיים בבת אחת. "מה?"

אנבת' צחקקה. "בואי, נטייל במחנה."

***

עוד יום עבר, והיא עוד לא פגשה את תאליה או את הציידות. אבל היום היה יום שבת – ופרסי המעצבן העיר אותה בחיוך טיפשי, מודיע לה שהיום המשחק.

היא קפצה מהמיטה, מביטה בזעף בפרסי ומבקשת ממנו בגסות לצאת מהחדר. הילד מחייך כאילו זכה בלוטו, אבל יוצא מהחדר.

ריינה התלבשה בזריזות, שמה את גלימת הפראיטור הסגלגלה ויצאה מהחדר, חרב הזהב-הקיסרי שלה בידה, מנצנצת בשמש החמה.

פרסי הוביל אותה לקרחת יער גדולה, שהייתה מחולקת לשניים – בצד אחד כל החניכים של המחנה, מחזיקים חרבות כבדות ושריונים נוצצים מונחים עליהם, ומהצד השני הציידות בבגדיהן הכסופים, הקשתות על כתפיהן באלכסון ובראשון נערה עם שער שחור קוצני ועטרת כסף נוצצת על מצחה הרטוב מזיעה. תאליה.

כירון עמד בין שני הצדדים, וריינה הביטה בו בציפייה – כמו כל השאר.

"...והפעם, במקום משחק של החניכים נגד הציידות, זה יהיה משחק מעורב." הייתה שתיקה, למרות שהיה ברור שכולם מתלהבים מהרעיון. לפחות בערך.

"אה... כירון?" כל המבטים הופנו אל תאליה באחת, "אין לנו בעיה עם זה, אבל נשמח אם לא נקבל בנים לקבוצה שלנו."

כירון הנהן.

"אז לחלוקת הקבוצות," כירון העביר את מבטו בין שתי הקבוצות – בוחן כל אחת בעניין. "ריינה – לציידות. דרו – לציידות..."

ריינה דילגה בשמחה אל תאליה ושאר הציידות, משספת באוויר עם החרב שלה ומתעלמת מדרו שקיטרה מאחוריה על זה שהיא לא רוצה להיות עם הבנות המוזרות האלו.

ריינה נעמדה לצד תאליה, בקושי מקשיבה להמשך החלוקה.

בסופו של דבר הם היו קבוצה של הרבה בנות בצד של הציידות, והרבה בנים ועוד קצת בנות בצד של החניכים.

"רבע שעה לקבוע אסטרטגיה, ואז נתחיל במשחק." הודיע כירון, פרסותיו מתופפות על הקרקע כשהוא הסתובב לאחור.

הציידות, ריינה והשאר התכנסו במעגל, כולם מביטים בתאליה – מחפשים עזרה.

"אז ככה," פתחה תאליה והסבירה את התוכנית – אלה ואלה שומרות על הדגל, האחרות מנסות לעכב ולהסיח את דעתם של שאר החניכים ו... "אני אביא את הדגל."

ריינה התאכזבה מעט – היא רצתה לנסות לתפוס את הדגל פעם אחת, דבר שלא היה במשחקי המלחמה – אבל זה לא כל כך הפריעה לה – מטרתה הייתה לעכב ולהסיח את דעתם של שאר החצויים. דווקא נחמד.

15 הדקות חלפו להם, והקבוצות התנתקו זו מזו, כל אחת מציבה את הדגל שלה במקום אחר.

לאחר ששתי הקבוצות הציבו את הדגל, הדהדה שאגתו של כירון ברחבי היער והמשחק התחיל.

ריינה התחמקה ושיספה – נזהרת לפגוע בחניכים רק בצידה השטוח של החרב, למרות שכל אחד היה מוגן בשריון כבד – ובכללי נהנתה מהמשחק. הוא היה שונה ממשחקי המלחמה במחנה החצויים, וגם בהם שיחקה ממש מזמן והתגעגעה אליהם. אבל היא הייתה חייבת להודות – תפוס את הדגל היה יותר כיף ממשחקי המלחמה, למען האמת. הכל היה באווירה יותר קלילה, למרות המתח ששרר באוויר.

היא הפילה נער אחד והביטה סביבה. כולם היו מעולפים או ברחו בפחד. אבל... משהו כתום נצנץ מימין, נע בגלים ברוח... הדגל. ריינה הלכה לעברו בשקט, לא ממש מופתעת לגלות שתאליה כבר שם... מוקפת ב-20 חניכים בערך ומסתדרת איתם יפה מאוד. בדחף של רגע, ריינה הסתובבה לצד השני של קרחת היער הקטנה בה הציבו החניכים את הדגל, וניצלה את זה שהשומרים נלחמים בתאליה, חוטפת את הדגל הכתמתם ומתחילה לרוץ. בזווית עיניה היא ראתה את תאליה מחייכת אליה חיוך קטן וממשיכה להילחם, משיגה לריינה עוד זמן.

ריינה הגיעה לחלק של הציידות – שמחה לגלות שהדגל שלהם עוד ניצב במקומו – ותקעה את הדגל הכתום של החניכים לצד הדגל הכסוף של הציידות, וזה הבהב לרגע בצבע כתום ואז הפך לכסוף כמו השני, מכריז על ניצחון הציידות וכל השאר.

ריינה חייכה בסיפוק, מנגבת את הזיעה ממצחה ומריעה יחד עם שאר הבנות שהיו איתן בקבוצה.

לפתע מישהי תפסה אותה, מחבקת אותה בחוזקה. ריינה חייכה, מתנתקת מתאליה ומביטה שוב בעיניה המחשמלות, שכעת היו עליזות כמו פנייה.

"היית מעולה." אמרה לה תאליה, תופחת על גבה.

ריינה חייכה. "גם את," השיבה.

בדחף של רגע, הן תפסו אחת בידה של השנייה והלכו מאושרות יחד עם זרם החצויים.