הלוואי

״תקולל דונאלד ג׳רונס!!!״ אמרתי בעודי דולקת אחריו בריצה פרועה.

אה רגע, סליחה, תפסתם אותי לא כל כך מוכנה.

אני כל כך שונאת את דונאלד, כך שאני אתן הכל בשביל שהוא לא ילמד איתי בהוגוורטס יותר!!!

אוף, אני לא מאמינה.

המעצבן הזה, דלוק עליי מאז שאנחנו בשנתינו השלישית. הוא מציע לי חברות כל 3 ימים.

ואז - יום אחד, עשיתי את הטעות הנוראה ביותר שעשיתי בחיי - אמרתי לו כן.

אוי לא, אני כל כך מסכנה שבא לי לקבור את עצמי.

עכשיו - אף אחד לא מדבר איתי בכל בית הספר! אולי חוץ מפרופסור סנייפ.

אבל גם שאר הפרופסורים מדי פעם זורקים הערה גועלית אחת או שתיים.

בקיצור, מאז שאמרתי לאידיוט הזה כן, הוא מנשק אותי כל פעם מול כל הבנות בשכבה! בכל השכבה, ובכל בית הספר.

גם הבנים.

בארוחות הבוקר, הוא תמיד צועק למישהו בשולחן גריפינדור (אני בסלית׳רין, אז זה בקצה השני של האולם, אז כולם ישר מקשיבים ומסתכלים) :״היי אחי!״, ואז הוא מנשק אותי.

וכולם צוחקים.

מתישהו נמאס להם, אז במקום לצחוק, הם פשוט נאנחו וחזרו לאכול.

אחרי כמה שבועות, כל מי שאי פעם דיבר איתי חוץ מהמורים היה אומר:״תגידי כבר לחבר האידיוט שלך לסתום בבקרים.״, ואז, כשהוא שם לב שהם קוראים לא אידיוט מאחורי גבו, הוא פשוט היה חייב להעביר את האשמה אל מישהו אחר, ולהציל את מעמדו החברתי, ואני הייתי מטרה נוחה.

הוא הפיץ את השמועה, שאני הסכמתי שנהיה זוג, אך ורק אם הוא יעשה את זה בכל בוקר.

כמובן שכשנודע לי, נפרדתי ממנו, אבל מאז הוא מציק לי בכל בוקר.

הדונאלד הזה.

פחחח, הוא אפילו לא מתקרב לג׳ון פארינומיל...

אליל הבנות הגריפינדורי.

אני מאוהבת בו ברמות קשות, אבל אם הוא לא עשה כלום כשדונאלד נישק אותי, אז הוא כנראה די שונא אותי.

הוא כלכך אמיץ, ככה שאם הוא לא דיבר איתי אף פעם, אז זה כנראה כי לא בא לו.

כמו שאר האנשים בעולם, כולל ההורים שלי.

אבל הלוואי שהוא יציע לי.

אני חושבת שהוא דלוק על קלואי הנג׳לטון מרייבנקלו.

אני מסמנת אותה כאויבת במוחי, ומנסה להמשיך הלאה.

ללא הצלחה.

איפה עצרתי?

אני בדיוק רצה אחרי דונאלד בשרביט מונף.

האידיוט הזה, זרק עליי שקיות מלאות במים קפואים לפני שהתעוררתי ובזמן שניסיתי לפתוח עיינים, ושם לי אבקת גרדת בבגדים!

אני רצה אחריו, והוא אומר: ״אליס, את רצה אחרי כל כך מהר ובאטרף, יכול להיות שאת דלוקה אליי?״

״בוא הנה - יא חתיכת - מעצבן - אני שונאת - כל חלק ואיבר - בגופך - וכל דבר - שקשור אלייך - בוא הנה - אם אתה אמיץ...״ אמרתי בעודי מתנשפת מהריצה.

איך הוא רץ כל כך מהר ובלי להתנשף בכלל?

הוא נכנס לשירותי הבנים, וטורק עליי את הדלת.

חתיכת מעצבן שכמוהו.

אני צועקת לו מחוץ לדלת: ״אני כל כך שונאת אותך! עשיתי את טעות חיי שנגעתי בך אי פעם! אתה הבן אדם הכי, הכי, הכי - ״

״הכי מה?״ הוא שואל ב״עדינות״ בעודו יוצא מהשירותים.

״הכי אידיוט, מטומטם, ומעצבן, שאי פעם יצא לי להכיר!!!״

״ככה אליס? שלא תתפלאי שאין לך חברים...״

״מה אכפת לי ממך בכלל? ומה אכפת לי מכל שאר האנשים בעולם! אני שונאת כל אחד פה! כל אחד!!!״ צרחתי כדי שכל מי שהיה שם ישמע, ורצתי לחדר המועדון של סלית׳רין, עליתי לחדר השינה של הבנות, נכנסתי למיטתי, וסגרתי את הכילות.

אני שונאת את כל האנשים בעולם הזה! כולם!

עם המשפט הזה נרדמתי.

		הפרק הבא