רך-כף וקללות אחרות

פרק 1 
הרוכל וחוף הים 

קרניים,

נדדתי דרומה. פתאום הבנתי שמעולם לא ראיתי חוף ים. אל תחשוב שאני אגואיסט, אני אחזור. אני רוצה להילחם. אבל אני חייב לראות את החוף, לפני שוולדמורט יחסל לנו גם את זה. תשמור על עצמך ותסמוך רק על האישה שאתה אוהב, היא יותר טובה מכולנו.

שלך,

רך-כף.

***** 

הכלב הסתובב בכיכר המרוצפת אבנים עתיקות. מיליוני רגליים דרכו על המרצפות הללו, ורך-כף הריח את כולם. בכל שאיפה פנימה הוא הריח סיפור אחר, חיים שלמים אחרים שנותרו על מרצפות הכיכר שנדמה כי כבר ראו וחוו הכל. סיריוס מרגיש בדיוק את ההפך – כמו מעולם לא חווה דבר ועכשיו זו ההזדמנות הראשונה שלו לראות את העולם, להריח אותו, כקוסם בוגר. לא – כאדם בוגר. הוא סיים את שנתו השביעית בהוגוורטס וידע כי עליו להילחם. כולם נלחמים. המלחמה נמצאת בעיצומה, אולי נקודת השיא שלה – ולא נראה שהיא בדרכה להיגמר בזמן הקרוב. סיריוס לא צריך להיות חבר בשום מסדר כדי להילחם, הוא יכול גם לעשות את זה לבד.

כמובן, המחשבות האלו היו שטויות במיץ. סיריוס בלק ידע כי הוא יצטרף למסדר עוף-החול, ידע שהוא יילחם לצד ג'יימס פוטר, אלבוס דמבלדור ושאר חברי המסדר במטרתם המשותפת להפלתו של אדון האופל ושלטון הטרור שלו. הוא ידע את כל זה. אבל הוא גם היה רק בן שמונה-עשרה, וכעת זה היה זמנו לראות את חוף הים ודרום המדינה. הוא לא שמע על תקיפות רבות בדרום, אז לפחות לבינתיים, כדי שירגיש טוב עם עצמו – סיריוס הכתיר את עצמו כשומר קו-החוף של בריטניה.  

הרוכל הזקן סידר את החולצות אחרי ששתי התיירות הנורווגיות החליטו לוותר עליהן. הן היו חולצות בצבע דובדבן עם תמונה של חוף הים והכיתוב: "גם אנחנו נחזור לבקר בבורנמות'." הדוכן של הרוכל היה דוכן מלא במזכרות קטנות של עיר החוף הדרומית; חולצות תיירים, חולצות של קבוצת הכדורגל המקומית (ובכלל המון מוצרים של קבוצת הכדורגל המקומית), משקפי שמש, כדור זכוכית ובתוכו חוף הים המפורסם של העיר הקטנה ועוד מני פריטים.

הכלב השחור הגדול יצא מן הכיכר והחל לרדת במורד הרחוב הארוך בו נמצא דוכנו של הרוכל, שתפס במבטו את רך-כף.

"לא ראיתי כלב שחור כמוך מימי." אמר הרוכל בחיוך לבבי. רך-כף התקרב אליו בחשדנות. "רוצה משהו לשתות? אני שומר בקבוק וויסקי קטן במגירה שלי. כל עוד לא תגלה, אני לא אגלה." הרוכל חייך. רך-כף חייך גם הוא ונעמד מול הרוכל.

הרוכל הוציא מן המגירה המדוברת בקבוק כסוף ומלוכלך וצלחת קטנה. הוא הניח את הצלחת על הרצפה ושפך אליה מעט וויסקי. הכלב השחור הרים את מבטו אל הרוכל.

"למה אתה מחכה, הזמנה מיוחדת מהמלכה?" שאל הרוכל. "תשתה."

רך-כף כופף את ראשו ושתה את מעט הוויסקי שעל הצלחת במהירות. הרוכל, שהסתכל עליו, צחק ושתה כמה לגימות מן הוויסקי.

"אך!" הוא צעק. "אם יש שלושה דברים שפרד דונבי אוהב, זה אישה גדולה ובשרית, כדורגל ווויסקי טוב!" הוא צחק בקולי-קולות. רך-כף נבח בלבביות.

"אין לי המון מה להציע בחיים האלו, אדון כלב," אמר פרד, מחזיר את הוויסקי והצלחת למגירה. "אבל יש לי לב טוב. אני יודע שזה דבר מוזר להגיד על עצמך, 'יש לי לב טוב', אבל יש לי." אם רק סיריוס יכל לדבר כרגע, הוא ככל הנראה היה מסכים עם הזקן. "אחרי שאתה עובר מלחמה וגירושים מכוערים, אתה יכול להתמודד עם הכל. גם עם תיירים חסרי טובה." רך-כף נעמד ונבח שוב, גם הפעם בחיבה. פרד חייך.

"אני לא יודע למה הגעת אלינו לבורנמות', אבל אני מקווה שתבלה בנעימים. כמוני, גם לעיר הזאת אין הרבה מה להציע, אבל יש לה לב טוב."

הכלב השחור הגדול נעלם. סיריוס עומד ומשקיף על חוף הים. הוא לובש בגדים מוגלגיים; חולצת טריקו אפורה, מכנס ומעיל מסעות ארוך שצבעם שחור. שערו הארוך נח על כתפיו ברוגע. כמה מאות מוגלגים נהנים משעת בין-ערביים חמימה, כשהשמיים נצבעים באדום-כתום בוהק, בדרכם אל עוד לילה. המחזה הזה תופס את סיריוס לא מוכן, ודמעה קטנה ולא רצויה זולגת על פניו. הוא מיד מוחה אותה, מעמיד פנים שמעולה לא קרתה. זהו חוף הים. החול המבריק, שלרגעים נוגע ומחבק את הים אליו ולפעמים דוחה אותו ממנו; המים הצלולים והגלים הנעים בריקוד מתמיד. סיריוס שמע מדורנס קת'בריט, תלמיד הפלפאף בן גילו שאביו היה מוגל, שהחוף של בורנמות' הוא החוף היפה ביותר בכל הממלכה. זו הסיבה שסיריוס הגיע לשם. הוא לא ידע על חופים אחרים, ולא היה חבר קרוב מאוד של דורנס, אבל האמין לו. כעת, כאשר עיניו חוזות בתמונה המרהיבה הפרוסה לפניו – הוא שיבח את שמו של דורנס קת'בריט.

סיריוס ישב בפינה מרוחקת על החוף, שככל שחלפו השעות והשמיים נעשו יותר ויותר חשוכים, התרוקן לו. חבורה של נערים מוגלגים שגילם לא עלה על שש-עשרה הבעירו מדורה לא רחוק מסיריוס. הוא שתו בירות וצחקו. סיריוס צחק על התמימות שלהם, וקיווה בכל ליבו שלא תעלם, שלא ייאלצו להתמודד עם הזוועות של העולם שלו. הוא רצה לשמור על הטוהר של חוף הים הזה. לא היה לו אכפת כרגע משום-מקום אחר, הוא רק רצה לשמור על המקום הזה.

יד נחה על כתפו של סיריוס.

זה היה אינסטינקט. הוא שלף את שרביטו ונעמד, מכוון את השרביט אל האדם שמאחוריו. לא עברו יותר מכמה שניות עד שהבין כי אין סכנה כלל – זו הייתה בחורה צעירה, בת גילו, בעלת שער שחור בוהק וארוך שהגיע עד ישבנה, לחיים ושפתיים מלאים ועיניים גדולות ומזמינות, שכרגע הביטו בשרביט המונף.

"חשבתי שאתה רוג'ר." היא אמרה, מבולבלת. "טעיתי, כמובן."

סיריוס חיכה עוד רגע, ואז הוריד את שרביטו. הוא הסתכל על הבחורה. "אני מצטער. גם אני טעיתי, כמובן."

"לא, לא, אל תצטער." היא חייכה "פשוט לא כל יום בחור צעיר וחתיך מכוון אלייך מקל ארוך ומגוחך."

סיריוס צחק. הוא הבין את הבדיחה. היא צחקה גם כן.

"זה היה הנשק היחידי שיכולתי למצוא בקרבת מקום. אני מבטיח לא לכוון מקלות ארוכים ומגוחכים יותר."  הוא אמר בשרמנטיות האופיינית לו.

"אל תבטיח דברים שאתה לא יכול לקיים."

"מבטיח."

הם חייכו זה אל זו.

חוף הים היה שווה את כל הצרות שבעולם.

		הפרק הבא