יצא לי לחשוב על זה הרבה, הארי יקר, בזמן שאתה שיחקת לך ועם ידי הפעוטות שלך אחזת בגלימה שלי בכח, משכת אותה. כדי שלא ניפרד.
ניסיתי להרחיק את היום הזה, הבלתי נמנע, כדי שישאר לנו כמה שיותר זמן ביחד. אתה רק תינוק; הגורל האכזר הזה לא מגיע לך. אתה לא צריך לשאת לבדך את משקל העולם. אתה היית הטעות, החולשה שריפתה את ידי. הדבר היחיד שוולדרמוט השאיר ליד הגורל. בתוכניות מושלמות לא צריך להישאר פתח שכזה.
אבל איך אני יכולה להעניק לך את המכתב, לספר לך את האמת, לשבור את הדבר שבטח תאחז בו? את האמונה התמימה שלך באהבת ההורים שלך; אחד את השני. אותך. אני כנראה רעה שאני פורשת לך את העובדות. ג'יימס לא בבית. הוא יחזור רק מחר ממשימה מסווגת. יהיה לי מספיק זמן לסיים לספר לך את הסודות שלי, כדי שלא ימחקו עם מותי. ואז, בצורת קסם, אחביא את זה עד ליום הולדתך העשרים. שתיהיה בוגר מספיק להבין.
אני יתחיל מהווידוי הכי קשה: אני משתפת פעולה עם הלורד וולדרמוט. התמסרתי לעבודה אצלו. אני מאמינה בלב שלם בעליונותם של הקוסמים על המוגלגים. אני רוצה לנקום בכל מי שאי פעם קרא לי פריקית. משוגעת. אני מבצעת רק את פקודותיו של אדון האופל. יש לי את האות האפל, חבוי וסודי. אם רק יכולתי, הייתי מציגה אותו לראווה בגאווה. אבל אני בתפקיד סודי. מרגלת. חפרפרת בלב ליבה של מפקדת עוף החול, התנועה הפתטית שחושבת שתוכל להתנגד לשינוי שהעולם כל כך מבקש. מתחנן.
וולדרמוט לא רצה אותי בהתחלה. הוא אמר שאין לו צורך בבוצדמים. אבל סנייפ התנה את הצטרפותו בהצטרפותי. זה דרש ממנו לביים כמה ריבים לעיני כל בית הספר עם כמה מילים גסות, אבל כולם האמינו לנו שהחברות התפרקה, ואני נשלחתי להשתלב עם מתנגדיו של הלורד. להיטמע. להקשיב. בשלב מאוחר יותר ביקשו ממני לצאת עם ג'יימס, להתחתן איתו. נגעלתי מזה אבל זה היה צעד הכרחי. דמבלדור התחיל לחשוד בי וזו הייתה הדרך שלי לטהר את שמי לחלוטין. להמשיך לסלול את דרכי לשמיעת התוכניות. להמשיך לגלות אותן לוולדרמוט. בסתר, במשך כל השנים, נפגשתי עם סנייפ. שני איילות, שני קוסמים נבוכים שחולמים על היום שבו יוכלו להכריז בקול על אהבתם. איתו אני יכולה להרגיש בטוחה. לכודה בחיבוק שלו אני מוגנת. בלילות שידעתי שג'יימס יסתלק קראתי לו, ובאישון הלילה הוא חמק למיטה שלי. כשלא הייתי איתו, חלמתי שוב על הנשיקות שלו. ועל החיבוק שלו. ועל פעימות הלב שלו. ועל הרוך שלו, שלוכד אותי.
ואז אתה הגעת; מין פרץ בשורות רעות. מזל טוב, את הרה לשנאת חייך. לפוץ הנפוח שסבלת רק כי ידעת שזה עניין של זמן. אבל אותך, הארי, כן אהבתי. כי אתה היית שלי. רציתי לקחת אותך ולברוח. להסתלק למקום אחר, ולעזאזל ג'יימס וולדרמוט. סנייפ הבטיח שיבוא איתי. ואז הייתה הנבואה ההיא, של סביל טרלוני. אתה צריך למות. עשיתי עיסקה עם וולדרמוט- שיהרוג אותי קודם. כדי שלא אצטרך לחיות בלעדייך. הוא הסכים.
עכשיו אני יודעת שזה רק עניין של זמן עד שהוא יבוא. אני הייתי שומרת הסוד של הבית שלנו. לא סריוס או רמוס או פיטר. לכל אחד סיפרנו שזה מישהו אחר. ההטעיה המושלמת. מסרתי לו את הפרטים. חיפשתי בספרי כשפים עתיקים כישוף שפעם כבר קראתי. שכבר ידעתי שקיים. כשהוא יגיע, ההקרבה שלי, המוות שלי, יציל את החיים שלך. אתה תישאר בסדר. זה הסוד שהסתרתי מוולדרמוט. ידעתי שהוא לא יחוס על חייך. סנייפ יודע, והוא הבטיח לשמור עלייך. על השריד האחרון שישאר ממני.
אז עכשיו, שאתה יודע הכל, אני מקווה שאתה לא שונא אותי. תקשיב לעצה שלי. אל תילחם בו. תעזוב אותו. אל תנסה לנקום, כי אין את מה. תשלים ותבליג. תתגייס לצד שלו. תעשה מה שישאיר אותך בחיים. אל תסתבך בצרות.
אני מקווה שלא תקבל את המכתב מאוחר מדי.
תתנהג יפה לסנייפ. הוא היה צריך להיות אבא שלך.
אוהבת, כל-כך המון.
לילי.
|