'היה הייתה פעם נסיכה מקסימה, שמכשפה הטילה עליה כישוף' לא. זה לא מתאים.
'היה הייתה פעם נערה יפהפייה ששנאה את הגשם' זה זה. בדיוק.
את יודעת שסבא צ'רלי סיפר לי שפעם שנאת גשם? הוא אמר שהוא עדיין תוהה למה נשארת כאן, בחורף הנצחי. אבל אני יודעת, ואני חושבת שגם הוא, בשולי התודעה, מבין למה לא חזרת לאריזונה.
'אבל יום אחד, הנערה עזבה את אמה, ובאה לגור עם אביה בעיירה קטנה, שבה שורר קור לנצח'
אני עדיין לא מבינה מה גרם לך לעזוב את אמא שלך. משום מה אני לא קונה את ההסבר של "רציתי להניח לפיל ולרנה" זה נשמע יותר מידי... יפה נפש. בדיוק, זה תיאור מושלם בשבילך.
'שם היא פגשה את הנסיך שלה, ההתאמה המושלמת בשבילה'
את יודעת שהדודים והדודות שלי אמרו שגם כשהיית אנושית היית כרוכה כך אחרי אבא? אדוארד פה ואדוארד שם. כמו לווין, מסוג הבנות שמגדירים אותן לפי החבר שלהן. חסרת אישיות. את יודעת כמה שאת פתטית? גם אחרים רואים את זה, אבל הם לא אומרים את זה כי הם אוהבים אותך. טוב, לי אין בעיה לירוק לך את זה בפרצוף עם כמות לא קטנה של ארס, מטאפורית כמובן. אני לא אוהבת אותך.
'אבל הנסיך היה מכושף, והיא הייתה צריכה להחליט אם לקבל על עצמה את הכישוף או לעזוב אותו'
לדעתי אין כאן בכלל התלבטות. האפשרויות פשוטות- תהפכי למפלצת או תעזבי בחור שאת מכירה פחות משנתיים. אם להיות עם מישהו דורש ממך להשתנות בשבילו, זו לא מערכת יחסים בריאה. אבל לא, את היית חייבת לרצות להיות מפלצת. את מטומטמת.
'בסוף היא קבלה על עצמה את הכישוף, והם התחתנו ונולדה להם בת קטנה'
על זה אני הכי שונאת אותך. מילא להשתנות למפלצת, אבל לדעת שגם לבת שלך יהיה גורל כזה? את הפכת אותי למפלצת, ועל זה אני לא סולחת.
אני לא רוצה להיות מהירה וחזקה ויפה ובת אלמוות. אני רוצה את תקופת הילדות שלי בחזרה. אני רוצה את הנעורים שלי בחזרה. ויותר מהכל, אני רוצה להתבגר, להזדקן ולמות. לא להיתקע לנצח בתוך הגוף שלי, נשמה מיוסרת שלא תנוח לעולם.
את בטח רוצה עכשיו להתנצל, אבל זה לא יהיה באמת. את לא מתחרטת שאני מפלצת. אפילו אם תתנצלי, אני אתעלם ממך. אולי אני יותר ערפדית ממה שחשבתי. קרה כמו קרח וקשה כמו אבן, רק מבפנים ולא מבחוץ. זה לא משנה, כי אני וג'ייקוב עוזבים, ולא תראי אותנו יותר לעולם. אבל אם תפגשי אותנו שוב, אני מבטיחה שאני אחזור כדי לצוד אותך. ועוד דבר אחד, שרציתי לצרוח במשך שנים- אמא, אני שונאת אותך. לגמרי.
'הסוף'
|