אחותי

מחר יהיה יום ההולדת שלנו, וזה הזמן שבו אני מתפרקת. אני זוכרת אותך כל יום, מהרגע שאני קמה עד שאני עוצמת את העיניים,  אבל ביום הזה אני צורחת בקול רם מה שאני מרגישה. אל תדאגי, זה כואב אבל התרגלתי כבר. היו לנו המון ימי הולדת כמו זה, את זוכרת? כולנו סביב השולחן הקטן בבית שהיה לנו מעל החנות של אבא ואמא, חנות הממתקים של מחוז שתים עשרה. את זוכרת שתמיד את רצית עוגת דבש ואני עוגת גזר? את זוכרת את הוויכוחים הקבועים שהיו כל הזמן, שאת אמרת שאת אחותי הגדולה כי נולדת עשר דקות לפני ואני אמרתי שזה לא משנה? 

את זוכרת שכל פעם שהיית יוצאת לסבב החלוקה של תוצרת החנות הייתה לנו התערבות שאם היית חוזרת אחרי יותר מעשר דקות היינו מזמינים עוגת גזר ליום ההולדת? אבל אף פעם לא איחרת. תמיד רצת כל כך מהר, משאירה את הדאגות שלך מאחור. כשרצת היית באמת מאושרת.

אבל מאז היום שבו קראו את השם "מייזלי דונר" באסיף שום דבר לא היה מאושר. נשלחת לקרב לחיים ולמוות, במיקרה שלך, למוות. הבטחת שתנצחי, אז למה לא חזרת? כל פעם שאני עוצמת את העיניים אני רואה את זה. את הציפורים משספות לך את הצוואר, את הנער ההוא, היימיטץ', המנצח של אותה שנה, מחזיק לך את היד עד שהתותח ירה. מאז היום ההוא הכל היה אבוד. המוות שלך ניפץ את הבועה שלי, הוציא אותי מדממת לעולם. אמא ואבא כבר מתים, את יודעת? הם לא החזיקו הרבה מעמד אחרייך. 

אבל אז, כבר לא הייתי ילדה קטנה ואבודה. הייתה לי משפחה חדשה, בעל ובת. יש לי בת, את יודעת? רציתי לקרוא לה מייזלי, אבל אבא שלה התעקש על מאדג'. היא כל כך דומה לך, בלונדינית ויפה, דואגת קודם כל לאחרים ורק אז לעצמה. גם היא אוהבת לנגן. את יודעת כמה פעמים קראתי לה בשמך? את יודעת כמה פעמים הסתובבתי להגיד לך משהו אבל לא היית? אחרי שמתת התחילו כאבי הראש האיומים האלו, שבהם כל כך כואב לי, עד שאני חייבת לעצום עיניים ולצרוח. אבל ברגע שאני עוצמת את העיניים אני מתחילה לראות את החיים שלנו כמו בסרט. בהתחלה אלו שתי ילדות קטנות ובלונדיניות, והכל מלא בפשטות ואושר. אחר כך הילדות מתבגרות, ואחת מהן מתה. אחרי זה הכול מלא בדם וכאב.

לפעמים, כשאני מטושטת מתרופות, אני עדיין מצליחה לראות אותך. את השיער הבלונדיני המתולתל, את העיניים הבהירות הנוצצות בשעשוע בשעה שאת רוכנת לידי ומלטפת את מצחי כמו שעשית עשרות פעמים בילדותנו כשהיית בטוחה שאני ישנה. לפעמים אני גם מצליחה לשמוע אותך. את המילים שלך, רכות כמו ים רגוע, הנע באיטיות ובשלווה אל החוף. תמיד היית נערה של מילים. את הצחוק שלך, צלול כאוויר הקר של הגבעות, עדין כפרחי הפעמונית שצמחו באחו, מתוק כמו פרות היער שכל כך אהבת לאכול. וכך אני אזכור אותך לנצח, יפה ובלונדינית, מאושרת בלי תנאי, צוחקת לנצח. פעם אחיות, תמיד אחיות.