נגיד/פיקצר

><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><>

וזה לא סתם משהו, כי זה היה משהו מיוחד.

די נחמד, שמאוד מאוד אוהַד.

המשהו הזה, היה די מאוד אמיתי,

למרות שבכל זאת, נראה שחלמתי.

אך מה שכן, אוכל להגדיר,

זה שזה היה, מאוד אדיר.

כמו שאתם רואים, זה די מעורפל,

וזה, מאוד חבל.

אך אם אגיד לכם, מה זה,

יכול להיות, שלא תאמינו לזה.

אז מה שנשאר, לי להגיד,

זה שתקשיבו לסיפור בשם 'נגיד':

כמו שראיתם, בהקדמה ובכריכה, ובטח עוד מעט אגיד, שלסיפור הזה, קוראים 'נגיד'. הסיפור הזה, מאוד מוזר, שכתבתי בתקופה מוזרה, אז בואו נגיד, שאולי הדמות בסיפור, תשמע לכם זרה.

קוראים לו שוֹקי הנגיד, שהוא ממש מִיד

מה זה מִיד? אתם בוודא שואלים, אז בהמשך הסיפור, תגלו את הפרטים.

אז יום אחד, יום שישי. שהיה בלתי מתוכנן, הוא יצא לטייל ברגל, למרות שהיה זה מרחק עצום, וטונות מעצורים, הוא בחר בדרך עם הכי הרבה קישואים. למה קישואים? אתם בוודאי שואלים, כי זה בריא, מה אתם חושבים?

השאלה היותר הגיונית, היא, למה יש קישואים בדרך? על זה אני מקווה שאענה לכם בערך,

התשובה היא שהיה זה יום הקישואים, היום הגדול בשנה, וכמובן שכמו בכל סיפור ישנם האנשים שמנסים להרוס את זה, שהם מר ורע.

רע ומר הם גנבים, שאוהבים לפרוץ לבתים, כשכולם ישנים. למשל: אתמול בלילה הם פרצו לביתו של שוקי, שזה דבר מאוד לא הוגן, מלא ברשעות ואנטי יופי.

אז ברגע שרע ומר פרצו לבית, מר נזכר.

"אה, רע, חברי הרע, שכחתי שלבית שימוש לא הלכתי כבר איזה מאות שנה..." לחש לו מר, והתכווץ לו הלב כשאמר "בבקשה?"

"אבוי, מר, מר, מר, מר! רק עכשיו אתה נזכר? טוב , רוץ מהר לשירותים הקרובים, ותחזור בבקשה, בימים הבאים!" לחש לו רע, ומר רץ לו רץ.

אך ברגע שהוא התקרב אל השירותים, הם הדיפו ריח צחנה, שלא הייתי נכנס אליהם איזה שנתיים, שנה...

מר רץ לו בחזרה, כולו מתאפק, וסיפר לרע את השמועה.

"הרחתי מין הבית שימוש, ריח קישואים, וזה אומר, הו ידידי!! יבואו ימים טובים!" ושניהם שמחו עד הרקיעים.

"טוב, בוא נגנוב כמה דברים אחרונים, ונעשה במקום אחר מעשים איומים!".

בבוקר יום הקישואים, שסיפרתי לכם קודם, התעורר שוקי, וששם לב שדברים נעלמו, הוא, רץ להוריו, שהיו בחדר השינה, דרך אגב.

אמא הזדעזה ואבא נחר, ואימא מיד באה לבדוק את החפצים הנעלמים, אולי היא אפילו תתקשר לאו"ם! אבל צריך לצעוק עוד קצת כדי שאבא יקום...

רע ומר הם העוזרים של המכשף האכזר, נגיד {ניחשתם נכון, הסיפור הושפע מהשם הזה רבות, ממש כל אות ואות}. המכשף האכזר יודע קסמים רבים {וגם כאלה שקשורים לגירודים} אך מי שבאמת צריך לפחד ממנו, זהו חברנו, שוקי, לא אף אחד אחר חוץ מעצמו.

למה הוא צריך לפחד? אתם בוודאי שואלים, ואני לכם אגיד, כי שוקי הוא מטרתו של הקוסם המפחיד, נגיד.

מה יש לנגיד משוקי? אתם שואלים, אז התשובה היא, אין לי מושג, יכול להיות שבהמשך הסיפור מגלים.

נגיד היה שונא של הגזע מיִד, ופה אני חייב לכם הסבר, מה זה מה מיִד? מיִד זה זן עמיד אחרי ההתקפה נגד הדבילים שהייתה לא מזמן, וחלק מהארץ ששרדו – נקראו, מיִד.

אז שוקי הוא אחד מהמיִד, והיום, הוא רצה הכי הרבה להנות מיום הקישואים, כי זה יום יחיד בשנה! הוא אפילו חלם על זה בשינה.

אז בשביל להיות ברוח החג, הוא רצה להיות ממש מחובר. אז הוא שאל את עצמו 'למה יש את יום הקישואים? מה הקישואים כל כך חשובים?', על השאלות האלה הוא לא ידע לענות, ולכן הלך למקום כל התשובות.

פעם אמרו לשוקי כי התנ"ך הוא מקום כל התשובות, אז שוקי ניסה לקרוא ולענות.

אחרי כמה זמן הוא מצא, במדבר, פרק שישי, פסוק ד:

"ויבכו בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר: זכרנו את הדגה אשר נאכל במצריים חינם את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר {הם אכלו חציר?} ואת הבצלים ואת השומים: ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו..."

בקיצור, נראה לי שהבנתם, שעם ישראל אכלו קישואים בימים ההם.

אך יש לי שאלה, למה הם למושיק מתלוננים? כאילו שבמצריים הם ישבו רגל על רגל ואכלו קישואים!

אך עכשיו זה ענה לשוקי את התשובה, והוא פנה בשמחה, אל יום הקישואים הגדול! שאליו הוא חיכה כבר שנה בסך הכול!

><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><>

ובנתיים אצל המכשף האכזר נגיד

><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><>

"הא! סוף כל סוף באתם! הבאתם את השלל שאליו התכוונתם? אך קודם כל, גשו הלום!" הוא פקד עליהם בקול מרעיד, שעל כעס במכשף הוא העיד.

"לגשת לאן?" גימגמו רע ומר, וידעו שגורלם יהיה רע ומר.

"גשו הלום! מהו השלל שהבאתם אל טירת המכשף האכזר ביותר בעולם?! בים בם בום, בים בום בם!?"

"את זה.." גימגם רע, והגיש לו את הסלסילה.

"זהו?!" התעצבן נגיד, וזרק את השלל לריצפה.

"לא ולא, אדוני, הבאנו גם את חדשות השירותים!"

"ומה הם חדשות השירותים להיום? אולי יצא דיסק חדש של כוכב הרוק אודום? את זה שאני כל כך אוהב?"

"לא, אדוני, רק שיום הקישואים מתקרב!"

"דבילים! הוא היום! הלא הסתכלתם על כל הקישואים שעל הדרך? או אולי הייתם עסוקים בלזלול עוגיות חסרות ערך?"

"אתה צודק, אדוני, אנחנו דבילים" הם אמרו פה אחד "אולי זה בגלל ההשפעה מהשירותים" לחש רע למר.

"זהו זה! מטומטמים! גורלכם נחרץ! אתם מפוטרים! אז תצאו מטירתי!" הוא צרח "אבל בלי לחץ!"

ושניהם טסו מין הטירה, והדבר הזה הרס להם את סיפור ההצלחה.

><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><>

ובנתיים אצל שוקי הנגיד

><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><>

שוקי לא ידע על קיומו של המכשף הנגיד, אבל הוא ידע שיש כאלה ששונאים את המיִד, אך הוא לא ידע כמה אכזרי זה יכול להיות, שיש כאלה שהורגים ומתנהגים אליהם כמו חיות.

לא ידוע למה המכשף דווקא בחר בשוקי מכל המִידים, זהו הטירוף בהתגלמותו של המכשף בעל הגידים {כמו שלכולנו יש, נו, אתם יודעים}.

בבוקר למחרת,  כאשר המכשף-על-המִידים התקרב אל ביתו של שוקי, וצילצל בפעמון, התקרב שוקי אל דלת הביתון {ככה קוראים לבתים של המִידים, אתם בוודאי לא יודעים}, ואמר "היכנס בבקשה, אדון מוזרון", אולי אז 'דביל' הייתה קללה, אבל 'מוזר', היה כינוי של מישהו בעל יופי, כוח ועוצמה.

שניהם ישבו ביחד ליד השולחן בסלון, והמכשף ה'מוזרון', פתח את השיחה ראשון:

"שלום לך, שוקי הנגיד, אני צודק?" תהה המכשף, ושוקי עיפעף, לסימן כן. "באתי לפה כי רציתי להשמיד לך את השכן" המכשף לא אמר מייד 'אכלת אותה!' למִיד, אבל הוא יגלה לו את זה בהמשך השיחה, כך ציפה, המכשף.

"אוקיי, לפי מבטך, אתה מתכוון לחסל את אנוכי, הלוא כן?" הסתכל על המכשף שוקי במבט מסתקרן.

"טוב, אתה צודק, נשברתי." אמר המכשף "אני רוצה להרוג אותך עוד לפני שתספיק לעפעף!"

"אך אדוני, מה עשיתי רע לך? הלוא רציתי עוד להיות חברך, אך אם אתה רוצה להרוג אותי ברגעים אלה, אז לא אוכל להספיק את סיפורי לך, המלך!" "אוי, המלך זה נשמע הרבה יותר טוב. אך מה לעשות, שוקי, אתה נועדת למות! מחר בחמש, תתייצב אצלי בטירתי, לטקס ההירגות"!

"אך, אדוני! יכול להיות שאנוכי יברח לך לפני שתספיק להרגיני!"

"אוה, אז יש לי תוכנית מצוינת, תוכנית בשם, 'אֶני'!"

"אֶני?" שאל מבולבל שוקי "הרי זה שמה של אימני!""

"בוודאי..." הוא לחש לעצמו, וצעק "אֶני!!!!!!!" שום דבר לא קרה. "אוהה, אֶני! אֶני!!!"

ואז פתאום הופיעה אימו של שוקי, במבט 'רצחנוני'.

"את יכולה לשמור עליו עד מחר?" הוא שאל בקול תחנונים

"קודם תראה לי את התחתונים!" היא צעקה

"מה?" הוא שאל בקול תוהה

"דביל! זה רק ביטוי שכזה! התכוונתי שתגיד לי מי אתה! ומה מעשיך!"

אה, כמובן..." אמר, והכניס את תחתוני הברציות חזרה למקומן.  "אני הוא המורה של בנך המצטיין... אוה, סליחה... המורה המצטיין של בנך, ורציתי שתשמרי עליו עד שנלך,לטיול המחנך ביותר בדרך... דרך המלך!" תירץ תרוץ המכשף התחמן, ושיפשף את ידיו בליווי חיוך לעגן.

"אוה, אמרת חינוכי! אז בוודאי שאנוכי, תעזור לך! שוקי! עמוד לידי מיד!"

ושוקי התייצב לידה מייד.

"עכשיו תעמוד על רגל אחת!" היא צווחה.

ושוקי עשה כרצונה.

"אתה רואה, המורה, שהוא בשליטתי המלאה?!"

"אוה, כן, בוודאי, רק תקראי לי 'המורה המצטיין', בבקשה."

"אוה, אני כל כך מצטערת, המורה המצטיין, קיבלתי ציון נכשל?"

ושניהם צחקו בצוותא.

"עכשיו תעוף לי מהעיניים, חתיכת קרפדה!"

וטרקה לו בפנים את הדלת של הביתון, והמכשף נראה יותר ויותר אהבלון {מילה נרדפת ל'מוזרון', אבל אסור להגיד 'דביל'!} והוא חזר הביתה בדרך הקרפדה, בדרך שמיועדת לו עתה.

><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><>

ובנתיים אצל רע ומר

><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><>

אתם זוכרים אותם? האלה שגורלם היה רע ומר והם גורשו מטירתו של המכשף האכזר? ההוא מהקטע הקודם? אז עכשיו מתוך יאוש, מר החל לדמם.

"זה לא הזמן לדמם עכשיו, אבוי, מר מר מר מר! אנחנו צריכים תוכנית שתחסל את  המכשף! עוד לפני שיגמר יום הקישואים! שהתארך לשלושה ימים! {כי בזמן האחרון הם ממש מאזינים לחדשות השירותים} וזהו היום השני! אז נצטרך לחסלו היום או מחר! לפני שיהיה מאוחר!"

ושניהם חשבו על תוכנית שתעזור נגד המכשף האכזר, חוץ ממר, שנחר.

ובנתיים אצל שוקי ואימו

><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><>

"אך, אבוי, אימא! רציתי לצאת החוצה לשחק!" מחה שוקי

"אבל אז אתה תברח! אתה יודע מה, הראה לי את תחתוניך!" היא אמרה

"מה?" שוקי תהה

"אבוי, בני! זה רק מין ביטוי שכזה! תגיד לי רק לאן אתה תצא?"

"אוה, כן." אמר שוקי, והחזיר את תחתוני סינדרלה למקומן "אני אצא לגן המשחקים, נו, ההוא שלא נפתח מזמן!"

"המון גני משחקים לא נפתחו מזמן, בן, תגיד לי את השם!"

"קוראים לו... קוראים לו... 'פוצץ ת'שכן'!"

"אוה, לא שמעתי על גן משחקים שכזה, האם הוא חינוכי?"

"בוודאי! עכשיו זהו זה?"

"אכן..." היא אמרה בקול קטן, ושוקי רץ לאותו ה'גן'.

"תחזור עוד מעט!" היא צווחה לו מרחוק, ושוקי שמע אותה, אך עשה כאילו לא.

"אוי, אך מה יגיד עליי המורה המצטיין?" היא אמרה לעצמה.

"שלא צריך אותך! יא דביליה!" צרח המכשף שהופיע לו פתאום.

"אולי עשיתי מעשה חטא, אך לא צריך לגרור למילים כאלה! לפחות לא העת, שבני ייעלם לנצח..."  והיא התחילה לבכות.

"או, לא נכון, את תראי אותו, בעולם הבא!!!!" הוא צווח, והיא בכתה.

"כשהוא התחיל לבכות, היא התחילה לצחוק

כשהוא התחיל לשחק, היא רצתה לחבק

כשהוא רצה את הדובי, היא רצתה דווקא חתול

כשהוא רצה חיתול....

זה מראה, שהם, אבוי, כאלה שונים!

אך מה לעשות? לבכות..."

זה היה אחד משיריו המפורסמים של הזמר אודום, ממש מתאים לרגעים אלה, אני צודק? או אומנם הצב שהימרתי איתו על 'אני צודק' על חמש שקלים צודק, ואני טועה, אך לא, אך לא, זה יהיה כזה מחזה....;

"כשהוא ירצה חמש שקלים, אני אתחיל לבכות..."

><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><>

ובנתיים אצל שוקי הנגיד

 <><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><>

"סוף סוף, ברחתי לחופשי!" הוא צעק, אבל כמובן שלא שמעו אותו, כי הוא היה במחבוא שלו, שאף אחד לא יודע שהוא שם, הכל התחיל שהוא חפר בור, והגדיל אותו והגדיל אותו והגדיל אותו והגדיל אותו והגדיל אותו והגדיל אותו..... ועוד כמה, ואז הוא בנה לעצמו מנהרת תת קרקעית, עם מעלית, אוכל, רכבת, אוטובוס, ג'וקים, כל מה שהייתם רוצים ומה שלאו!

"אתה חושב שלא שמעו אותך, הא? אוקיי, אז אני כן!" אמר לו המכשף, שהופיע לידו.

"אז אתה בסוף כן תהרוג אותי, התחנונים שלי לא עזרו?"

"כלל וכלל לא! אי אפשר לשנות את דעתו של המכשף! אפילו אנוכי לא!"

"אתה בטוח שאין שם שום דבר במוח שלך שאפשר לשנות?"

"כלל וכלל לא!"

"אוקיי, אז איך שינית את דעתך שבמקם מחר בחמש תהרוג אותי עכשיו?" שאל אותו שוקי.

"אני לא יודע על מה אתה מדבר" שיקר המכשף "ועכשיו – "

"אתה לא זוכרשאני יכול לגלות מתי אתה משקר?" שאל שוקי את המכשף

"אבוי, נכון, עלית עליי, אפשר לשנות אותי קצת, ועכשיו – "

"לא!" צעקה אֶני, אמא של שוקי "אל תעשה את זה!"

"למה לא?" שאל אותה המכשף

"לא שמת לב שעכשיו הסיפור לא בחרוזים?" היא שאלה אותו.

"כמובן שהוא כן!" הוא אמר "הנה... אה.. תפוז... דלת... אבוי! איבדנו את חרוזינו! רק בגלל שאני מאיים להרוג אותך!"

"אכן" אמר לו שוקי.

"אז שיניתי את דעתי, עכשיו אני יהיה נחמד יותר!" הוא אמר בחיוך קורן, וחרוזים חזרו לסיפור, אכן אכן!

"ועכשיו, אחרי שאני טוב, אני צריך לשנות את האדום הקודר בכחול!" הוא אמר ברינה ובקול.

וכולם מחאו לו כפיים.

ואפילו שוקי, שהיה קצת נחמד יותר אפיים, נתן לו מדבקה זוהרת שיוכל להדביק על הלחיים.

"ועכשיו, אחרי שכולם טובים, אז צריך איזה רע!" היא קראה.

והיא התחילה לרדוף אחריהם במעגלים.

ואז באו רע ומר וירו בכולם.

<><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><>

וזהו סוף הסיפור ידידי הטובבים, הסיפור שהתחיל ביום הקישואים, ונגמר ביום אחרי, אך עדיין ביום הקישואים, שהתארך אפיים, אז, נתראה בפעם הבאה, אם תהיה בכלל, ידידים!!

~אחרית דבר~