החיים ללא וולדמורט

"מזל טוב! זה בן!" האחות המיילדת אמרה. היו לה עיניים חומות, שיער שחור קצר, והבעה חביבה מאוד.

לילי נאנחה בהקלה ובאושר והניפה קצוות שיער אדמוני מפניה שעה שג'יימס קיבל ביידים רועדות מהתרגשות את התינוק החדש העטוף בשמיכות רבות.

הם היו בבית החולים הקדוש מנגו בלונדון. רק לפני חצי שעה נכנסו אליו גבר גבוה עם שיער שחור, פרוע באלגנטיות, משקפיים עגולות, והבעת פנים לחוצה מאוד, ואישה עם שיער אדמוני כאש, עיני אזמרגד נוצצות וכמובן בטן גדולה של חודש תשיעי. היה אפשר לראות על פי הבעת פנייה הכואבת שהיא בצירים מתקדמים.

כשהגיעו לשולחן הקבלה מיד זימנו אחות מיילדת כדי להוביל אותם לחדר הלידה, ואחרי עשרים דקות נולד התינוק החדש.

"ליל, תראי, זה לא היה שווה את כל העשרים דקות האחרונות?" ג'יימס אמר בחיוך גדול עם מבט משועשע.

"עשרים דקות? יותר כמו תשעה חודשים! נסה אתה להסתובב יום אחד עם בטן ענקית יותר מהראש שלך!" לילי אמרה אבל חייכה גם היא "עכשיו אני יכולה לראות אותו?"

"כן ברור הוא הרי גם שלך אחרי הכל" ג'יימס השיב ונישק את מצחה.

זה הבן שלי חשב ג'יימס שעה שהסתכל על ההבעה הרגועה של התינוק אני אבא! זה הבן שלי!

אותן מחשבות עברו גם בראשה של לילי שעה שהחזיקה אותו צמוד אלייה, כאילו מפחדת שייעלם. אבל.. מי ייעלם?

"ג'יימי איך נקרא לו?" לילי אמרה פתאום וניערה את ג'יימס מתחושת החולמניות והחום שפשטה בו בזמן שבהה בתינוק הזעיר בידיו של אהובתו, עינו עצומות ברכות.

"אני... אני חושב שהארי" ג'יימס השיב "אני יודע שדיברנו על ג'ורדן או קנט, אבל הוא פשוט... הוא פשוט נראה לי כמו הארי." קבע ג'יימס לאחר שסידר את מחשבותיו.

"הוא באמת נראה כמו הארי נכון?" לילי אמרה כשהארי הקטן התעורר וחשף את עיניו הירוקות כמו של אמו. מאביו הוא ירש פלומת שיער שחור כלילה, ונותר היה רק לקוות שכשתגדל הפלומה לא תהיה פרועה כשל אביו.

על פניו של הארי הקטן הייתה הבעה מבולבלת, כאילו לא הבין איך זה כשהוא הלך לישון היה עוד ברחם, וכשהתעורר הוא בחוץ. הוא התנועע קלות ובחן את חדר הלידה בעל הקירות הסגולים.

"אה רגע! כמעט שכחתי!" ג'יימס קרא בהפתעה. הוא ניגש אל תיק הלידה הכתום שהובא ליד המיטה, והוציא משם בובה קטנה ופרוותית של כלב שחור "זה מדוד סיריוס. אותו אתה תפגוש עוד מעט"

לילי צחקה קלות למראה הבובה "הוא היה חייב לתת להארי בובה של עצמו?" היא שאלה כשהחיוך הגדול ממקודם לא נמחק מפנייה.

הארי הקטן חשב שהבובה היא להיט גדול. הוא חייך וצחק למראה, אבל אז החל לבכות בכי עדין.

"אוי לא. מה קרה?" ג'יימס שאל את לילי בדאגה.

"אל תדאגו, הוא פשוט רעב קצת" אמרה האחות המיידלת שבדיוק חזרה לחדר "את רק צריכה להניק אותו קצת, זה הכל. וגם רציתי להודיע לכם שיש לכם מבקרים" היא עצרה והסתכלה על דף שהיה בידה "אממ בואו נראה. אלבוס דמבלדור, בני הזוג אבוט, משפחת לופין, משפחת בלק, ומשפחת וויזלי." היא חייכה. "להוביל אותך לחדר ההמתנה לפגוש אותם אדון פוטר?"

"כן" ג'יימס השיב, ונישק את לילי ברכות "אני אחזור בקרוב ליל" הוא אמר ואז פנה אל המיילדת "ובבקשה, תקראי לי ג'יימס"

היא חייכה והובילה את ג'יימס אל חדר ההמתנה הגדול שם כל המבקרים שבאו לכבודם חיבקו אותו ושאלו פרטים על התינוק.

אלבוס דמבלדור היה איש זקן עם זקן ושיער לבנים וארוכים ומשקפי חרמש אך עם ניצוץ ילדותי בעיניים. הוא מנהל את בית הספר לכישוף ולקוסמות הוגוורטס, שם למדו לילי וג'יימס ושאר באי החדר. מאז סוף לימודיהם הפוטרים שומרים על קשר ידידות קרוב ואדוק עם אלבוס, שחיבב אותם מאוד.

בני הזוג קלרה וביליוס אבוט לעומתו היו צעירים ובשנות העשרים המאוחרות שלהם, כמו גם ג'יימס ולילי ורוב מבקריהם. את בני הזוג לילי וג'יימס הכירו כשעברו לביתם במכתש גודריק, ומאז הם שכנים טובים. לשניהם שיער חום בהיר, אך לקלרה עיניים חומות כהות לעומת ביליוס שהוא בעל עיניים בצבע טורקיז עמוק.

משפחת לופין היא משפחה צעירה, וקצת לא רגילה, המורכבת מרמוס ונימפדורה לופין, בנם בן החמש טדי, ואחיו אלריס התינוק. נימפדורה וטדי שניהם מטאמורפמאגוסים ( אנשים שיכולים לשנות את המראה החיצוני לפי בחירה וללא שרביט), ואילו רמוס הוא איש זאב. לרמוס ואלריס שיער בצבע חול ועיניים חומות, ואילו אצל נימפדורה וטדי לא היה אפשר לדעת כיוון שהיו משנים את מראם בלי הפסקה, לפעמים אפילו בלי שהתכוונו לכך.

לבני הזוג בלק, סיריוס ודמטרה, הייתה תינוקת בת שנה גם כן, ושמה היה אמה. למרות ששאר הזוגות בחבורה רצו יותר מתינוקת אחת, לסיריוס ודמטרה החוויה לגמרי הספיקה. "חוץ מזה," דמטרה תמיד אמרה, "יהיה לה מספיק חברה. סיריוס בעצמו מתנהג כמו ילד בן שש.". לסיריוס ואמה לעומת דמטרה בעלת השיער הבלונדיני הבהיר והעיניים בצבע דבש, היה שיער חום כהה, עיניים ירוקות כהות ובהם ניצוץ של צחוק.

סיריוס ורמוס הם חברים וותיקים מאוד של ג'יימס. מאז שנתם הראשונה בהוגוורטס שבה הם הכירו הם עשו המון קונדסים ושטויות, והיו החברים הכי טובים בתוך הקבוצה שכולם קראו לה הקונסדאים. ביחד איתם בקבוצה, היה גם נער קטן שנגרר אחריהם, בשם פיטר פיטגרו. לאחר שנתם האחרונה בהוגוורטס פיטר הוכיח כי אי אפשר לסמוך עליו כשעבר לצבא של הקוסם האפל ביותר בזמנים ההם- וולדמורט. וולדמורט איים להרוג כל אדם שהוריו הם מוגלגים ובכך לשמור על טוהר הקוסמים. בינתיים הוא הרג על ימין ועל שמאל עם הצבא שלו.

למרות הפחד הגדול שהוא גרם, אלבוס דמבלדור הביס אותו בדו קרב. כל האנשים שבצבאו, אשר קראו לעצמם "אוכלי המוות", נשפטו למאסר עולם בכלא הקוסמים אזקאבאן, ואיתם גם פיטגרו.

השלושה היו חברים כל כך טובים, שאפילו הפכו עצמם לאנימאגוסים (אנשים שיכולים להפוך מאדם לחיה מסויימת בכל זמן וללא שרביט) כדי שרמוס לא יהיה לבד באמצע החודש כאשר הוא הופך לזאב.

משפחת וויזלי הייתה משפחה גדולה וידידותית מאוד, וסימן ההיכר שלהם היה שיער ג'ינג'י בוער. ארתור היה גבר חביב ומולי הייתה אשה אימהית וחמה שנכון לעכשיו הייתה עם בטן בינונית שהעידה על תינוק שקרב ובא.  ילדיהם מהגדול לקטן הם ביל, צ'ארלי, ופרד וג'ורג' (תאומים זהים). לילי הכירה אותם מבית הספר, שכן היא חברה טובה של מולי עוד מימיהן בהוגוורטס.

ואלו היו כל המבקרים.

לאחר מספר דקות נשמע קולה של לילי מהחדר הסמוך. "ג'יימס? אתה מוכן לבוא לכאן בבקשה?"

ג'יימס חייך והסתכל על רמוס שכן הם בדיוק היו באמצע שיחה נלהבת על נבחרת הקווידיץ' התותחים מצ'אדלי והרודף החדש שלהם, אקסל בריף.

"זה בסדר, נו לך כבר!" רמוס גיחך והמשיך את השיחה עם ביליוס אבוט.

"כן?" ג'יימס אמר ברוך כשנכנס אל החדר הסגול.

"תגיד להם שהם יכולים להיכנס" לילי השיבה.

עוד לפני שג'יימס הספיק לצאת מהחדר סיריוס (שהאזין כל הזמן הזה) נכנס, ואחריו כל שאר האנשים. כולם היו שמחים לראות את הארי, וג'יימס ולילי היו מאושרים יותר מתמיד.

		הפרק הבא