נער-מפלצת

פעם היה ילד, שגדל במחוז שתיים. שמו היה קייטו. הייתי הילד הזה. הילד גדל, והפך לנער חזק ומהיר, המוכשר באומנות ההרג. הייתי הנער הזה. הנער התנדב לזירת משחקי הרעב, להרוג או להיהרג. בזירה הזו הנער הפך למפלצת,  ההורגת לא רק כדי לחיות. אני המפלצת הזו.

הנער-מפלצת הרג רבים, בכוח או בחרב. הרג ילדים שיכלו לחיות. פירק משפחות. בזירה הוא ראה שתיים מבעלות בריתו מתות ובגידה של שלישי.  הוא חזה בחברו הורג ילדה קטנה ולאחר מכן מת בעצמו.

ולמרות כל הנערים שהרג, הייתה אחת שהוא לא הצליח להרוג. והוא נשבע שמותה יהיה כואב. 

ואז הודיעו ששניים יכולים לחיות, ופתאום הכל היה אפשרי. הוא ובעלת בריתו האחרונה יכלו לחזור שניהם הבייתה.  הנער-מפלצת נקשר אליה, ולאט לאט התאהב בה. ואז היא מתה. הוא נאלץ לחזות במותה של הנערה שאהב, על ידי אחד שחשב שהוא נוקם את דמה של ילדה מתה ואותה אחת שנשבע להרוג. 

הנער-מפלצת רדף אחרי הרוצח והרג אותו. דמה של אהובתו שולם, אבל נשארו לבסוף השניים האחרונים, הבוגד והאחת שתמות מידו. 

עכשיו הנער-מפלצת עמד על קרן השפע, לופת את ראשו של הבוגד. "תירי בי והוא נופל איתי" הוא אמר לנערה, והרגיש את הבוגד מצייר משהו בדמו שלו. מאוחר מידי הנער-מפלצת קלט שזה היה סימון מטרה בשבילה. היא ירתה בו את החץ, והוא נפל לזאבים, מנסה להפיל את הבוגד איתו, אך לא מצליח. הוא נפל לזאבים, המייצגים כל אחד מהמתים. שתי בעלות בריתו המתות. חברו. הילדה הקטנה. הנערה שאהב. הנער שסיים את חיה. אחרים שהרג, וכאלו שלא, כולם בדמות זאבים חושפי שיניים. הזאבים התעללו בו במשך לילה שלם, הורגים אותו בצורה איטית ומייסרת. לפנות בוקר המפלצת מתה, אך הנער נשאר בחיים.  נשאר בחיים מספיק זמן כדי לומר מילה אחת. "בבקשה..." הנער, אני, התחנן בלי קול. הנערה הינהנה, וירתה.