פטוניה תמיד קינאה בלילי. קינאה על כוחות הקסם; על הכישופים המיוחדים; על תשומת הלב שקיבלה; על הבאזז הגדול שסביבה. יודעים מה? זהו. לא עוד. פטוניה הולכת להשתנות. היא הולכת להתנהג כאילו שלא אכפת לה, עד שבאמת לא יהיה אכפת לה. היא הולכת להתפנק בזרועותיו השמנמנות של ורנון, בן זוגה החדש והמבטיח. היא הולכת לתכנן לעצמה חיים נורמליים לעתיד, ולשכוח לגמרי מלילי, מלילי הזאת, שתמיד גונבת לה את כל ההצגה. היא הולכת להיות פטוניה חדשה; פטוניה משודרגת; פטוניה משופרת, בהרבה. היא הולכת לחייך בנימוס בארוחות משפחתיות, ולהנהן הנהונים חסרי משמעות כשלילי תספר בהתלהבות על הנישואים העתידיים לפוטר, על הלחשים החדשים שלמדה, או על החוק החדש והחשוב שמשרד הקסמים הכניס לשימוש. היא הולכת לנהוג בנחמדות באחותה הקטנה, הטיפשה, מלאת ההתלהבות ושמחת החיים הילדותית. היא הולכת לגלגל עיניים בכל פעם שלילי תשוב ותזכיר שפטוניה סתם מקנאת, וזו הסיבה להתנהגותה הגועלית. היא הולכת לקנות בית יפה, וגדול, ולגדל שם את ילדם הבכור והמוצלח ברוגע ובשלווה, ללא שום קסמים וגיצים מכושפים. היא הולכת לשבור כל שרביט שתראה, להתעלם מכל הקשור לעולם הארור, ולשים מסיכה של חוסר אכפתיות משוועת, עד שהמסיכה תתמזג עם פניה האמיתיים, וכבר לא יהיה ניתן להורידה. היא לא תקנא בלילי יותר. הו, לא. היא עברה את השלב הזה ממזמן. שלב הקנאה הילדותית; והרי במה יש לה לקנא? בסך הכול נערה מתלהבת עם מקל עץ בידה המיוזעת, שמנופפת בו קלות. זה הכול, לא יותר מזה - כן, בהחלט. זה הכול. היא לא תתווכח עם הוריה יותר סביב נושא הקסמים המזורגג; ושלילי ובן זוגה המופרע ילכו להתאבד מצידה, יחד עם התינוק האומלל שלהם. היא הולכת להביט בלילי במבט מזוגג בכל פעם שתספר לה עוד ועוד אודות העולם המופלא בו היא חיה, בו היא צופה במחזות נהדרים יום ביומו. היא הולכת לקטוע אותה באכזריות ולהכריז שלא אכפת, ושזה ממילא לא משנה, כי זה עולם של מופרעים. והיא הולכת להתעלם ממבטיה הנואשים, הנוזפים, של אימן. ופטוניה תהיה חופשייה; פטוניה תהיה משוחררת מהרגשת התסכול שאופפת אותה כבר שנים מספר. פטוניה תסתובב לה עם חברותיה הבלונדיניות ברחבי לונדון ותחרוש את העיר במסע קניות לא מהעולם הזה, ואז הן יישבו להן וירכלו באיזה בית קפה קטן ואיכותי, וישתו מוקצ'ינו מוקצף היטב, רותח כמו השמש. בת' תספר על כמה שאריק מתוק, וסאלי תספר איזה סידור פרחים בחרה לחתונה המיועדת שלה ושל סאם, ורק מינדי תתלונן שאינה מוצאת בעל, ואז כולן יפרצו בצחוק גדול. ואז היא תחזור הביתה, ותנשק את ורנון בשפתיו, ותדליק טלוויזיה, ותקטר כמה שהעולם הזה מדרדר. והיא בכל זאת תחשוב על לילי. והיא תקנא בלילי, כי כל מה שלילי עושה טוב פי אלף מאשר להקשיב לרטינותיה הבלתי נגמרות של מנדי ודיבוריה הבלתי פוסקים של בת', או חברתו המשמימה של ורנון. וזו תהיה קנאה נצחית.
|
|
|
|
|
|
|