כשעולמות נפגשים

זה היה קיץ עצוב במחנה החצויים, קיץ של אחרי המלחמה.  החניכים זנחו את פעילויות הקיץ הרגילות לטובת סידורי לוויה, ניקו ממש התמוטט מעומס יתר. בלילה שבו הייתה הלוויה של ליאו כל המחנה התפרק- כולם הכירו את ליאו ואהבו אותו. כן, מותו של ליאו היה מכה קשה לשבעה,  או יותר נכון, לשישה: פייפר נטתה לבכות ולחטוף התקפי זעם כל פעם שמישהו הזכיר את שמו, הייזל הרבתה להיות שקטה ומהורהרת, פרנק איבד מנה הגונה של תמימות בבת אחת וג'ייסון ופרסי הסתבכו בכל צרה אפשרית, כאילו זה שהם יהרגו בקרב ויקחו איתם כמה מפלצות שיכלו תכפר על מותו, ועל הדרך גררו את אנבת' איתם. 

וכך אנבת' מצאה את עצמה בלילה גשום אחד רודפת עם פרסי אחרי כימרה שהסתתרה ביערות חצי האי אולימפיק. עד מהירה התהפך המרדף: הכימרה הרעבה הריחה את טרפה הטיבעי והיא עכשיו רדפה אחריהם. אנבת' הבינה שאם ברצונם לא להאכל עד הבוקר עליהם למצוא מקום סגור לבלות בו את הלילה.  היא החלה לסרוק את השטח בתקווה לראות איזה אולם ספורט נטוש או משהו בסגנון. לפתע עיניו של פרסי הבזיקו.  "מצאתי!" קרא פרסי ורץ לעבר בית לבן יפה במעבה היער. בית בהחלט לא נטוש. "פרסי לא!" היא זעקה,  אבל זה היה מאוחר מידי.  פרסי נקש בדלת.  "מה אתה עושה?!" סיננה אנבת' "מנסה להרוג את האנשים שגרים כאן יחד איתנו או מקווה שגם הם מפלצות?!" מפרסי נמנע הצורך לענות כי בדיוק נפתחה הדלת. למראה הנערה שפתחה להם את הדלת שניהם איבדו זמנית את כושר הדיבור- הנערה הייתה יפייפיה, בעלת עור שנהבי, לחיים בצבע של אפרסק בשל, שפתיים ורדרדות, עיינים חומות ענקיות ותלתלים ארוכים בגוון ברונזה מושלם. "שלום" היא אמרה, בקול רך ומושלם. "יופי פרסי, היא בטוח מפלצת!" אמרה אנבת' בלחישה שרק הוא שמע. מאחורי גבה של הנערה מישהו פלט צחוק חרישי. "מי אתם?" היא שאלה. לפני שאנבת' הספיקה לומר מילה פרסי אמר:"אני פרסי וזאת אנבת'. רצינו לעשות קמפינג אבל מזג האוויר לא מתאים,  ותהינו אם נוכל לישון אצלכם הלילה?" "רק רגע" אמרה הנערה ופנתה אל מישהו שעמד מאחוריה. "תאמרי להם שילכו!" אמר קול נשי. "זה לא מנומס!" אמר קול נשי גבוה אף יותר. "באמת אליס, אנחנו לא יכולים להכניס כל מי שמבקש" אמר קול גברי רך. "אני מסכימה עם אליס אמר קול אימהי. אבל בסביבה חושבים שנסי גרה אצל צ'ארלי ושהיא אצלנו חושבים שהיא עם רנה!" אמר קול גברי חזק "מה יגידו אם יראו אותה פה?". "בלה,אדוארד, לא אמרתם מה דעתכם" אמר קול שנשמע כשל המבוגר שבחבורה. "לדעתי אפשר להכניס אותם, הם לא מהסביבה" אמר עוד קול גברי, כניראה אדוארד. "אני מסכימה" אמר עוד קול. בסוף הדיון, שנשמע לפרסי ואנבת' מעבר לדלת הסגורה, הנערה ניגשה אליהם ואמרה:"אני רנסמיי קאלן ואני והמשפחה שלי נשמח לארח אתכם."

		הפרק הבא