|
שם הפאנפיק:אנני
ז'אנר:רומאנס,הרפתקאות ומטח
פאנדום:הארי פוטר ועוד כמה
שיפ:יש הרבה במהלך הסיפור
כותבת:'>ניקולי<'
=======================================================================================
ואני חשבתי שחיי יהיו נורמאלים לא חשבתי אף פעם שיבוא יום ואני יחזיק שרביט ביד ויעשה קסמים , לא חשבתי , גם לא נחשתי שאני ילדה מאומצת...
עמדתי שם מול רציף תשע ושלושה רבעים פיהקתי לא הצלחתי להירדם הלילה בגלל המחשבות המעיקות האלה , מה אני? מי אני? כנראה שכעת כול התשובות עומדות להתגלות.
רצתי בקלילות לעבר הקיר כבר נפרדתי מ'הוריי' ג'אד וליליאן, אהבתי אותם כמו שבת אוהבת את הורייה רק בחודש הזה היה לי יום הולדת יום הולדת 11 ואז חיי השתנו מדפיקה בדלת.
היה דיי חם שערי היה אסוף למעלה לבשתי חולצת טי-שירט קצרה כחולה ומכנסי ג'ינס בתוך הג'ינס היו משקפי הכחולים אני לא לובשת אותם לרוב אבל הם אצלי תמיד אם אזדקק להם התקדמתי לעבר הרכבת ששאגה שריקות מטורפות מחרישות אוזניים 'עוד כמה דקות היא יוצאת' חשבתי והתבוננתי על השעון שהראה חמישה לאחד עשרה, גררתי את המזוודה שלי בכול הרכבת בניסיון נואש לחפש מושב פנוי התבוננתי לכול הצדדים לא הכול תפוס בעצב המשכתי עד הסוף מחפשת תא פנוי "אויש תודה לאל" מלמלתי להתקדמתי לעבר תא אחד קטן ששם ישבו בערך ארבעה תלמידים הלכתי לעברם ושאלתי בביוש "אפשר לשבת פה?" והצבעתי על מקום פנוי כשאמרו לי "כן" מלמלתי "תודה" והתיישבתי, אף פעם לא הייתי טובה עם החברה אף פעם לא היו לי גם הרבה חברים קיוויתי אולי פה להצליח אפילו לא התייחסתי לשאלות שנשאלו אליי אבל אז קלטתי ידיים מעופפות מול פניי מנסות להעיר אותי מחלומי הרגוע שהפנה את צומת לבי מכול רע.
פיהקתי פיהוק גדול וילדה התחילה לשאול אותי "ישנת בלילה??" ענתי "לא" בעייפות הרגשתי שאני עוד שניה נופלת לידה הזו היה שיער בלונדיני וענייה הירוקות היו קטנות קולה היה נעים
ואז עוד ילדה פנתה אליי שיערה החום כהה קוצץ במין תסרוקת קארה ועניה הכחולות גדולות ומאירות פנים "איך קוראים לך?אני הילה וזאת ג'סיקה" אמרה והצביעה על הילדה ששאלה אותי אם ישנתי בלילה "אני אנני,נעים להכיר אתכן" אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ מנסה לסגור את העצב שבי בתוכי ובדיוק חזרה הילה עם כמה ממתקים כששאלה אותי אם אני רוצה קצת החזרתי תשובה שלישית
אחד הבנים שישב בתא שאל אותי "הורייך הם מוגלגים?" נאלצתי לענות תשובה כנה אני לא משקרת טוב רואים זאת עליי "אממ... הורי המאמצים הם מוגלגים הורי האמיתיים הם קוסמים הם מתו" אמרתי בעצב "אאה..." הוא ענה והמשיך לפטפט עם חברו שישב לצידו מופתע בדיו כמו כול שאר יושבי התא .
לא עבר הרבה זמן והוצאתי את גורת החתולים הקטנה שלי מיני לבנבנה עם פסים שחורים לטפתי אותה והיא החזירה לי גרגורים של אהבה חייכתי החזרתי אותה לכלוב שלה והלכתי את הנהג לשאול אותו מתי מגיעים שחקתי עם שערי הום הבהיר אבל אז התבוננתי לאחד החלונות והבנתי שאיני צריכה לשאול אותו כלום טירת הורגוורטס כבר הייתה כחלק מהנוף העוצר נשימה שהיה שם חזרתי לתא והתיישבתי מחכה שכבר נגיע היה שם קול שאמר לרדת מהרכבת להשאיר שם את התיקים כך עשיתי והתקדמתי מהר לחפש מוצא מכול התלמידים אשר היו שם אדם ענק היה שם קורא "תלמידים חדשים בואו אליי" בחיוך רחב הלכתי בתוך קבוצה של תלמידים מחכה להמשיך הלאה עברנו את האגם והנה אני מוצאת את עצמי מחוץ לאולם ענק הסתדרתי בשורה מאחורי כמה תלמידים כבר ידעתי מהו שמי האמיתי אנני וואט בת לשושלת פוטר שמות התעופפו ג'ייק מולי היילי ג'סטין ועוד מלא עד שהגיע תורי שמתי את המצנפת על ראשי וחיכיתי לכול מה שבא שמעתי זמזומים בראשי 'אמציה חכמה מאימה לגריפינדור' 'לא אני לא אמיצה אני פחדנית' חשבתי 'את זה עוד נראה' הקור אמר שמעתי צהלה "גריפינדור" כך המצנפת הריעה ומתוך השולחן של גריפינדור נשמע עידוד שמתי את המצנפת במקומה חייכתי חיוך מאולץ מתקדמת לעבר השולחן שורץ התלמידים
עכשיו רק נותר לי לחכות ולראות מה יקרה כעט התיישבתי בכיסא פנוי ליד חברותי מהרכבת שכנראה גם התקבלו לגריפינדור להתחלתי לאכול חיוך מרוצה על פני ומה שיבוא .. יבוא כי אני מוכנה לכול אני בת לשושלת פוטר אנני וואט אני
=======================================================================================
מקווה שאהבתם עבדתי על זה בערך שעתיים
|
0 חרמשים
(2.111) 9 דירגו
כותב: 
ID : 657
אבל אולי כדאי שתחפסי בטא...:)
זה ממש יפה, אבל חסרים לך אלפי פסיקים
מתה על זה
