סונטה לאור ירח

התהפכתי במיטה. שמעתי נגינת פסנתר מדהימה, אפלולית כזאת, ההקשבה לה השאירה אותי ערה.  ירדתי במדרגות כדי לבדוק מאיפה היא מגיעה. 

ככל שירדתי יותר למטה נהיה לי יותר קר.

הגעתי עד הכניסה למעונות וחדר המועדון של סלית'רין, משם בוקעת הנגינה.

לעזאזל עם המצפנת הארורה הזו! לא יכלה למיין אותי לסלית'רין?! 

ראיתי תלמיד חמישית אומר את הסיסמה ונכנס, מיהרתי להיכנס אחריו ולהמשיך לחדר המועדון שהיה מקפיא כמו קרח. אך עם זאת היה יפהפה: ספות בצבע ירוק אזמרגד, דגלי בית סלית'רין, תמונות מחזור והיכל תהילה קטן השמור לגביעי הקווידיץ'.

אך כל אלו לא עניינו אותי. השתוקקתי לדעת מי מנגן.

ראיתי את הפסנתר ואת השיער הבלונדיני של המנגן. 

מאלפוי.

מאלפוי?! הוא מוכשר כל כך! 

לרגע שכחתי מיהו דראקו ומשפחתו. משפחה שכולה בנוייה מנימוסים והליכות, דיוק, נקיון, בעיקר שליטה והמון הצטיינות.

הוא עצר, כאילו הרגיש אותי בחלל למרות שישבתי בדממה ופינת החדר. 

"כמה זמן את כבר שם גריינג'ר?" הוא שאל כלא מופתע. הוא אפילו לא הסתובב

"מספיק זמן כדי לשמוע את כל הסונאטה" עניתי

הוא שלח אליי מבט חודר עם גבה מורמת "אם אתה רוצה אני יכולה ללכת" קמתי מהספה והייתי כבר עם הפנים ליציאה. 

"חכי! אני רוצה שתנגני איתי" הוא אמר בחיוך מבוייש ואף הסמיק למרות עורו הלבן והקור המקפיא. "אני?! בחיים לא ניגנתי בפסנתר!" צחקקתי קלות.

"אני מנגן מגיל 4 וזה לא כזה קשה. בואי, שבי לידי הרמיוני." שבי לידי?! הרמיוני?! עיניי נפערו, ממתי דראקו כזה נחמד?!. 

 התיישבתי לידו. "עכשיו, קחי את יד שמאל שלך ותניחי אותה-" כף ידו הרכה אחזה בידי והניחה כל אצבע בעדינות למקומה. "כאן, בלי להזיז" הנהנתי לאות הסכמה.

" עכשיו, תחזרי על הסדר הבא: אצבע, קמיצה, אגודל , אמה וזרת. תחזרי על זה 5 פעמים ואז אני אצטרף לנגינה" המבט שלו בעיניים היה כל כך שונה. העיניים שלו נראו רגועות, אכפתיות.

"אתה יודע... אתה באמת מוכשר. אין את זה לכל אחד" אמרתי לו בזמן שאני מנגנת "הנגינה מרגיעה אותי. היא גורמת לי לשכוח מכל הצרות שלי, מההטפות של אבא, מהלימודים. לנגן בלילה זה עוד יותר מדהים, נדמה לך שכל העולם צופה בך מנגן אבל אף אחד לא מוחא כפיים. אז אתה נזכר שאתה לבד עם עצמך." לא חשבתי שבאדם אחד יש כל כך הרבה עומק.  ידו נגעה בידי במהלך הנגינה, "מצטער אני שכחתי מהקטע הזה-" קטעתי אותו בנשיקה ארוכה, חמה, רכה ומרגיעה. הוא לא התנגד, הוא נהנה מזה. "אתה מדהים. אני רוצה שכולם ייראו אותך ככה. אתה בן אדם טוב, למה אתה מנסה להיראות רע?" שאלתי בתמימות. "אני באמת לא יודע, הרוב זה החינוך שלי. אני מרגיש מטומטם שאני מתנהג ככה" לא ייאמן, 6 שנים הבן אדם מאמלל לכל גרינפדור את החיים שלהם והוא אפילו לא רוצה! שיילכו לעזאזל ההורים שלו והחינוך שלהם!

"אני משוגע עלייך, אבל כדאי לשמור את זה בסוד בגלל המצב עם את-יודעת-מי" הוא ליטף את פני.

"אני אחכה לך" הוא נישק אותי. 

וכך נסחפנו ללילה של נגינה ואהבה.