חם וקר

הרצפה לחה מטיפות המים שזלגו מגופו, והוא מתענג על הקרירות הנעימה של המרצפות. התאווה כבתה, ואיתה החום הלוהט ששרר בקרבו. פרץ רוח מתגנב לחדר דרך החלון והוא עוצם את עיניו לנוכח הנעימות שפושטת בו למגעו.

זה מזכיר לו את אמא שלו, וכיצד בימי קיץ לוהטים היו שניהם משתרעים על החול הרך למרגלות בית הקיץ החמים של משפחתו בצרפת.

בריזה של שעת ערב הייתה מבדרת את שיערה הארוך והכהה של אמו, ושמלות הקיץ הבהירות שנהגה ללבוש היו מתרוממות מעלה בקלילות וחושפות את ירכיה החטובות. 

ברגעים אלו סיריוס היה מאושר באמת ובתמים, ראשו מונח בחיקה של אמו ורק קולות הצרצרים ונשימותיה העדינות מפרות את השלווה של חוף הים.

עברו שנים מאז. הם לא ביקרו בבית הקיץ בצרפת מאז הקיץ שלפני שנתו הראשונה בהוגוורטס. בעצם, מאז שנבחר לבית גריפינדור במקום לבית סלית'רין.

רגולוס נאנק לצדו. שיערו השחור כלילה נדבק למצחו המיוזע, ועיניו השחורות תולות בסיריוס מבט תועה כאילו היה שה תמים. השפתיים הורדות שלו פשוקות לרווחה ולשונו הלחה משתרבבת החוצה, במחווה כלבית. אבל סיריוס הוא הכלב מביניהם.

סיריוס מניח אצבע ארוכה על השפתיים של אחיו הצעיר, והשני מכניס אותה לפיו, מלקק אותה ומלטף אותה בלשונו.

רגולוס היה האויב הנצחי שלו. התינוק הקטן והחיוור שנדמה שכל ייעודו היה לגנוב את תשומת לבה של האישה היחידה שאהב. אבל הוא מעולם לא היה יריב שראוי לתואר זה. וולבורגה תיעבה את התינוק החולני והכחוש. 
"הוא חלש מדי." הכריזה באוזני בעלה שמעולם לא גילה עניין באף אחד מהתינוקות שילדה לו. "נתת לי בן שיש לו הכול ובן שאין לו כלום." אמרה במרירות ואימצה את סיריוס לחיקה.

היא למדה להסתיר את העניין היטב. לא היה זה מקובל להשמיע באוזני מקרובי משפחה ומכרים תלונות על הרך הנולד, אפילו לא במשפחה שלה. היא נשאה אותו בזרועותיה כשבני משפחתה היו בסביבה, אך בשאר הזמן הפקירה אותו לטיפולה של האומנת, או גמדון הבית הכעור.

וככה גדל גם סיריוס. הוא למד והתחנך שרגולוס נחות ממנו, פחות מעמד, ולא רק כי הוא אחיו הבכור; אלא כי אחיו הצעיר חלש אופי וכנוע. הוא נהג להציק ולהתגרות ברגולוס לאורך כל ילדותו ולצפות בחיבה באמו מתעלמת מהפצורתיו של רגולוס לרסן את אחיו הבוגר והפראי. 

הוא נזכר כיצד עירסלה אותו גם כשכבר מלאו לו עשרה אביבים וכיצד נתנה לו להבריש את מחלפות שיערה הארוך. הוא נזכר כיצד לבו צנח למשמע הצרחה האיומה שבקעה מהצרחן שקיבל ממנה בבוקר המחרת לשיבוצו בגריפינדור.

רגולוס מביט בו ברעב, כמו תינוק הדורש מנת מזון נוספת. הזין של סיריוס מזדקר מעלה למראה הפנים הסמוקות של אחיו הצעיר.

הוא רוכן לעברו, מחכך את גופו הערום בגוף שלצדו, הערום גם הוא. העור של רגולוס לבן וחלק כמו שיש וקריר אפילו יותר מהרצפה הרטובה.

רמוס הביא לו את המפתחות לחדר האמבטיה המפואר של המדריכים כבר לפני חודשים. רמוס היה חולני ומצולק, היו לו אפילו יותר צלקות בפנים מאשר בחוץ, ובכל מקום שהיה, שקט ורוגע מטריד תמיד אפפו אותו.
סיריוס הרגיש קרוב אליו יותר משהרגיש קרוב אל מישהו אי פעם בחייו, אף על פי שבקושי סיפר לו על עצמו; על אביו, על אחיו, על אמו.. רמוס עזר לו בכל קושי שאליו נקלע, קטן כגדול. כשראה שנחוצה שיחה או משפט, היה מדבר. כשראה ששתיקה תתרום יותר מכל רצף מילים, היה שותק. סיריוס קינא ביכולת הזו שלו, לדעת לבחור את המילים הנכונות בזמן הנכון.

לכן הוא לא שאל למה הוא צריך את המפתחות, אבל סיריוס ענה בכל זאת. "להביא לשם את כל הבחורות השוות בהוגוורטס, תהיה בטוח בזה." הוא אמר וקרץ לידידו המבולבל. האדם היחיד שהוא הביא לשם עד כה היה אחיו הצעיר והיפה עד כאב.

רגולוס מתפלש על הרצפה, גונח וזועק ותופס בכל חלק חשוף בעור החם עד כדי צריבה של סיריוס. אחיו הבכור רוכב מעל גופו הצנום כאילו דהר על סוס, ידיו נוגעות ומלטפות בהיסח דעת. רגולוס משמיע קולות גרגור רכים, נהמות חרישיות וקטיפתיות שמצליחות להוציא את סיריוס מדעתו, והוא קוטע את הדהירה על גופו של אחיו כדי לנשק בלהט את שפתיו הרכות, ושיערותיו הארוכות נופלות על מצחו של רגולוס.

שניהם נאנקים ונאנחים בקולות כה חזקים עד שאם מישהו היה עומד אפילו בקצה המסדרון שמאחורי אמבטיית המדריכים, מצב לא סביר בשעה שלוש לפנות בוקר אבל בהחלט אפשרי, הוא לא יכול היה להתבלבל לרגע בפשר הקולות. 

איפשהו, במעמקי התודעה שלו, אולי בחלק האחורי מעל הצוואר, סיריוס יודע שזה ממש לא בסדר. שהם חייבים להיות שקטים וזהירים יותר. הם לא מודעים, לא מספיק, להשלכות של מעשיהם. 

הוא ניסה לחשוב על זה בינו לבין עצמו, על מה שהוא ואחיו הצעיר עושים. לפעמים הוא נואש לדבר על זה עם מישהו. רמוס היה מזדעזע עד עמקי נישמתו, ואולי אפילו לוקח את המפתחות מידיו עוד לפני שהספיק להביא לשם את רגולוס לעוד ביקור חטוף אחרון. ג'יימס היה פורץ בצחוק ולא מאמין לו גם אם הוא היה נשבע בחייהם של כל שחקני הקווידיץ' הכי טובים בעולם, בפרט האהובים עליו ועל ג'יימס. 
אז למה בכל זאת רגולוס, הוא ניסה להקשות על עצמו בשעות הלילה המאוחרות, כשהיה שוכב ער במיטתו ומחכה בשקט עד שתגיע השעה להתגנב החוצה ממגדל גריפינדור אל אמבטיות המדריכים.
למה דווקא הילד הזה מצליח להוציא אותו מדעתו?

הזרע משפריץ החוצה ממנו וזולג על רגליו שלו, על רגליו של רגולוס, ומתערבב עם טיפות המים שעל הרצפה. רגולוס שולח יד רועדת כדי לתפוס ברעמת השיער שלו, וסיריוס בתגובה צולל מטה, אל עבר רגליו המפושקות. הוא מכניס את הזין המתוח, העומד, של רגולוס לפיו. את כל הזין, בשלמותו, ורגולוס בוטש ברגליו וצועק וכמעט קורע את השיער של סיריוס משורשיו במשיכות שלו, ואז הזרע החם משפריץ גם ממנו, ממלא את פיו של סיריוס בטעם מוזר אך ממכר.

הוא ממשיך לעסות בלשונו את דופנות העור המתוח בין הירך לזכריותו של רגולוס גם לאחר שאחיו הצעיר גומר בתרועה, והוא מקשיב לגרגורים המטריפים שבוקעים ממעמקי גרונו החלק והלבן.

הוא יכול היה להיות שם לנצח, לנשק וללקק ולדחוף ולעסות ולהתפלש ולבטוש ולזעוק לאלוהים, הוא ורגולוס, ערימת איברים לא סדירים שנמסים אחד לתוך השני בכל פעם מחדש.

חם וקר. 

קשה ורך.

חזק ועדין.

תוקפני וכנוע.

זה לא מה שהיא רצתה, הוא חושב לפתע. לא היה לה אכפת אם זה היה עם כל אחד אחר, אבל רק לא עם רגולוס.
ואז מתחוור לו שהוא אינו משתוקק למגע הדחוף והתאוותני של אחיו.

הוא רוצה את ידיה הארוכות מחליקות על שיערו ואת שפתיה החמות והצבועות באדום נושקות ללחיו, את שיערה הארוך מדגדג את פניו ואת זרועותיה העדינות מתהדקות סביבו בחיבה. 

אבל עכשיו כל מה שיש לו הוא את הצרחות, האימה, הזעם והטירוף שלה. את הידיים שלה סוטרות לו ושורטות אותו, את אהבתה נאטמת אליו.  

אז הוא מסתפק ברגולוס במקום באמא שלו.