בליטה

ג'יימס התנשק עם סיריוס רק פעם אחת. זה היה מוזר. שניהם היו שיכורים. הבל הפה של סיריוס הסריח מוויסקי אש והלשון שלו הייתה חמימה כמו המשקה עצמו. הוא בקושי זכר איך סיריוס העיף את המשקפיים שלו לקצה השני של המיטה וניפץ אותם לשניים תוך כדי, אבל ג'יימס היה שיכור וחרמן מדי כדי לכעוס על זה.

למרות מה שכולם היו חושבים אם הם היו רואים אותם, ככה, שרועים על המיטה של ג'יימס בחדר המעונות בחג המולד, כשמגדל גריפינדור ריק מתלמידים וכך גם חדר השינה שלהם, הם לא היו הומוסקסואליים. 
סתם חרמנים. ואולי קצת סקרנים אחד בקשר לשני. בכל זאת, לא היו כמעט בנות בסביבה. לא נערות עם שיער גולש וחצאיות מקופלות כלפי מעלה בשביל סיריוס, ולא לילי אוונס בשביל ג'יימס. וההורים שלו, של ג'יימס, נסעו לבקר קרובי משפחה בחו"ל שג'יימס בקושי הכיר. אז הוא נשאר בהוגוורטס, עם סיריוס כמובן, כי אם סיריוס היה יוצא מהוגוורטס בחג המולד, זה היה רק בשביל הבית של ג'יימס.
לג'יימס עדיין יש צמרמורת מוזרה ולא ברורה בכל פעם שהוא נזכר ביד החלקה של סיריוס חולפת במורד גבו, מושכת את מכנסיו כלפי מטה.

הוא לא אהב בנים. אבל סיריוס לא היה בדיוק רק בן. הוא היה מין יצור שמיימי, חצי אל שמזגזג בין נשים לגברים ללא הבחנה. הוא לא הפלה בין טהורי דם לילידי מוגלגלים, ולא בין שני המינים.

אבל בכל זאת, הוא השתגע אחרי לילי אוונס בערך מאז שהיה בן שתיים עשרה. הוא חלם בלילות על עיניה הירוקות ובימים על נמשיה המרצדים. הוא הציק, התגרה, התחנחנן והתאנק בפניה עשרות פעמים, והכול כדי לזכות בתשומת לב, אפילו אם היא זעומה.

לעומתה, סיריוס היה מוכן להעניק לו בכל רגע תשומת לב בשפע. הוא היה עוזב כל זיון חטוף, גם של הנערה הכי יפה בהוגוורטס, כדי להתייצב ליד ג'יימס. ואחרי הכול, זה מה שג'יימס הכיר מהבית. הוא היה המתנה הקטנה של ההורים שלו, שהביאו אותו לאוויר העולם בגיל מאוחר יחסית. מאז שזכר את עצמו הוא היה במרכז תשומת הלב, "האוצר הקטן של אמא ואבא". מפונק או אנוכי, אתם יכולים לקרוא לזה ככה, אבל בעייני ג'יימס הוא פשוט הכיר בייחודו.
וסיריוס העריץ אותו. ג'יימס היה מביט בו כשהוא היה דוחף את רגולוס המסכן במדרגות כשזה היה מנסה לפתוח איתו בשיחה, רק כדי לרוץ בחזרה אליו, אל "האח האמיתי שלו". 

כמובן שאחרי הלילה ה..שונה, שהם שניהם חוו, המונח "אח" יהיה קצת מלוכלך מדי כדי להשתמש בו כשיפנו אחד לשני. אבל אם סיריוס חושב שג'יימס ירוץ אליו כמו כלבה קטנה בכל פעם שהוא ירצה זיון, כמו שרמוס עושה, הוא טועה.

ברור שהוא טועה. סיריוס רץ אחרי ג'יימס. רק עוד נשיקה, עוד ליטוף אחד, תיגע בי פה, בוא נרוץ רגע למגדל, יש לנו חמש דקות עד השיעור..

אבל ג'יימס תמיד הודף אותו.

"מספיק, רך-כף. זה קרה רק פעם אחת. זה לא יקרה שוב." הוא אומר לו ונהנה לראות את המבט המתייסר החרמני שלו, זה שהוא אף פעם לא תולש בבנות שהוא מזיין, כי הן תמיד מסכימות לו בכזאת קלות.

"קרניים, בבקשה.." ג'יימס יכול להרגיש בקול של סיריוס כמה הוא רוצה את זה. הוא לא יודע למה. סיריוס יכול להשיג כל אחד ואחת בהוגוורטס. תרתי משמע. וג'יימס, כן הוא נראה לא רע, אבל יש גם כאלו שנראים אפילו יותר-לא-רע ממנו.

סיריוס יודע שג'יימס אידיוט. ג'יימס חושב שהוא חרמן. סיריוס לא חרמן כשהוא רואה את ג'יימס. הוא מסוונר מאהבה שהיתרגמה כמעט מיד בראש המעוות שלו לתשוקה חולנית. 

וזאת בכלל אשמתו של ג'יימס. אם הוא לא היה סוחב את בקבוק הוויסקי אש הזה מגמדוני הבית, נכנס למעונות היריקים מאדם, כשהוא לא לבוש בשום דבר פרט למכנסי בית הספר השחורים, הבוהקים, הצמודים כל כך..

סיריוס לא הצליח לרסן את עצמו. כולם היו קלים כל כך. הבנות היו נופלות על צווארו בתוך מצמוץ. 
מרגרט  קמברבאץ', הלסבית המוצהרת היחידה בהוגוורטס, עשתה איתו סקס סוער בשירותי הבנות למול עינייה של מירטל המייללת. אמה גריפית'ס, החסודה הקתולית שהבטיחה שתשמור את בתוליה עד לחתונה המיועדת, גנחה מאושר כשהוא התגנב למעונות המעופשים של הפלפאף בשעת לילה מאוחר כדי לבתק את בתוליה. אפילו לילי אוונס, זאת שדרשה חיזור של שלוש שנים לפחות לפני שהייתה שולחת חצי מבט לעבר הבחור האומלל..
ירדה לסיריוס אחרי שהוא ביקש ממנה פעם אחת. פעם אחת בלבד.

אפילו הבנים היו טרף קל. במיוחד רמוס, אבל זה תמיד הרגיש לא נכון איתו. רמוס היה עדין ושקט מדי עבור סיריוס. קצת מוזר להגיד דבר כזה על איש זאב, לא? אבל הוא שנא ללטף את שיער ראשו הדליל והחלק, או לנשק את פניו המצולקות. משהו בו הזכיר לו את רגולוס, את השבריריות והתלות של אחיו. הוא תמיד היה דוחף את רמוס בגועל כשמחשבות כאלו היו צצות בראשו, מותיר את הנער הזאבי דומע.

וג'יימס..והזיכרון המתוק שוב פעם מציף אותו, גורם לבליטה במכנסיו הדהויות. ג'יימס שתה היישר מהבקבוק ואז העביר אותו לסיריוס שמצץ את הפיה לשפתיו ברעבתנות. 

הם דיברו על משהו טיפשי. קווידיץ' או שיעורי בית, לילי אוונס או המטומטמים מסלית'רין. זה לא משנה. כשהשפתיים שלהם נגעו לא היה צורך באף מילה נוספת. הראש של ג'יימס היה רך ונעים, שונה מהראש המרובע והקשה של רמוס. השפתיים שלו רצו לחקור כל חלק בג'יימס, אבל הוא לא נתן לו להוריד לו אפילו את המכנסיים, לא משנה כמה הבליטה בהם הייתה בולטת כמו הבליטה במכנסיו שלו.

"לעזאזל..!" סיריוס מסנן, כי הוא באמצע שיעור אצל פרופסור מקונגל, וג'יימס יושב ממש לצדו והמחשבות מתרוצצות בראשו בטירוף פראי.
לילי אוונס מעבירה יד בשיערה הערמוני, שולחת ניחוח של שמפו וניל לעבר נחיריו הפתוחים למחצה של ג'יימס. הוא מסניף את הריח בחולמניות ואצבעותיו רוצים ללטף את שיערה העשיר. הוא כמעט יכול לראות אותה ואותו,יושבים בצל הערבה המפליקה או טובלים את רגליהם באגם, מתנשקים באיטיות, ידיו אוחזות בפניה העדינות..

היד של סיריוס לוחצת את הירך שלו כל כך חזק שהוא כמעט נאנח מכאב. הוא מביט בו בהפתעה משולבת עם כעס, אבל סיריוס לא מוריד את היד וגם לא מסתכל בעיניים של ג'יימס.

"בבקשה, רך-כף." הוא לוחש ועיניו האפורות, הפראיות, החודרות כבר עייפות מתשוקה.

משהו בג'יימס נסדק. "בוא." הוא מסנן לו. מקונגל מאשרת להם לצאת כשלסיריוס כואבת הבטן וג'יימס רוצה ללוות אותו. הם רצים למעונות גריפינדור. בגדיהם זרוקים על הרצפה עוד לפני שעברה דקה מאז שעזבו את הכיתה.

ג'יימס מעביר את ידו בתלתליו הסוררים של סיריוס, וזה זועק מאושר. ובעצם, גם ג'יימס זועק מאושר. ושפתיו נצמדות לעורפו של סיריוס. וללילי אוונס נראית כמו זיכרון רחוק, על כיתה צפופה ועל בליטה במכנסיים.