הפאנפיק הזה הוא המשך ל"אמילי" ש"HalfALaugh" לא תמשיך לכתוב אותו.. (יש לי אישור ממנה להמשיך אותו!) מקווה שתאהבו!!
לקח לסיריוס זמן לזהות אותה, זאת הילדה שישבה ליד קייט,"מה את עושה פה?" שאל אותה,אמילי לא ענתה,"אז ככה ידעת את התשובה אהה..." ההבנה באה מהר מידי, הוא התעשת,פניו הרצינו "למה עקבת אחרי?" פתאום אמילי ראתה את מרי,הילדה הכי רכלנית בהוגוורטס, והיא בהתה בהם. סיריוס סובב את ראשו לכיוון שאמילי הסתכלה, הם עמדו כך זמן מה. מרי לא התאפקה אפילו עד שהם יסתובבו והתחילה לדבר בלהט עם חברה שלה. אמילי נאנחה "טוב, אני צריכה ללכת להתכונן לשיעור" אמרה לבסוף אמילי, סיריוס לא ענה... עבר שבוע מאז שסיריוס גילה את הסוד שלה, והיא עדיין לא הפסיקה לחשוב אל הפגישה הזאת, בפני עצמה היא כבר הודתה שהיא מאוהבת בסיריוס, אבל מה שהכי הפריע לה היה זה שג'יימס גם יודע, ואולי גם סיריוס..., חשבה לעצמה.. למה הייתי חיית לעשות את זה.. למה לא ברחתי כשיכולתי?!..שאלה את עצמה.. והיא כמובן גם ידעה את התשובה.. סיריוס ישב בחדר המועדון עם ג'יימס רמוס ופיטר, פתאום הוא שם לב שג'יימס מדבר אליו, "מה קורה לך?! כבר שבוע אתה חולם ובקושי מדבר! קרה משהו?" "לא משהו מיוחד" ענה סיריוס, ג'יימס נתן בו מבט של חוסר אמון, "טוב, אני למטה במגרש קווידיץ', נפגש בארוחת ערב" הודיע ג'יימס. "אם תבוא". הוא לא הצליח להפסיק לחשוב אל המפגש עם אמילי.. זה היה מפגש מוזר מאוד... הירהר לעצמו סיריוס, מה שבטוח, היא עוד חייבת לי הרבה הסברים. בדרך לארוחת הערב ראתה אמילי את סיריוס ורמוס יורדים לאולם הגדול, מוזר, חשבה לעצמה , ממתי סיריוס מגיע לארוחה בלי ג'יימס?! ג'יימס גם לא הגיע בהמשך הארוחה, היא תהתה למה.. היא שמה לב שכמעט כל מחשבה שלה בשבוע האחרון היתה מעורבת בסיריוס, או ג'יימס. קיוותה מאוד להיפתר מזה.. סיריוס לא ידע מה הוא רוצה יותר, ללכת עם אמילי לנשף חג המולד, או לא לחטוף צעקות מג'ני אל כך שהחליט שהוא לא הולך איתה בסוף, נו, הפציר באצמו, זה לא כל כך קשה פשוט תלך ותדבר איתה ,הרי כבר עשיתה את זה בעבר,לא היה לו תאבון, הוא קם כדי ללכת לחדרו,אך רמוס עצר אותו, "לאן?" שאל בקיצור, "לא יודע אין לי תאבון, טוב כשתעלו אני בטח כבר אישן, אז לילה טוב." הוא הסתובב והתחיל ללכת לכיוון חדר המועדון של גריפינדור.
אמילי ראתה את סיריוס עוזב את הארוחה מוקדם, ולבד, מה שהיה מאוד מוזר... עכשיו או לעולם לא, מישהו תפס בשרוולה והיא הסתובבה, "לאן ולמה את הולכת באמצע האוכל?" שאלה ג'סיקה תוך כדי לעיסה, "אני לא מרגישה כל כך טוב "אמרה אמילי ועשתה פרצוף של בחילה "נתראה מחר בבוקר, ביי" היא ניתקה את שרוולה מידה של ג'סיקה. ובלי יותר מדי פרטים היא התחילה לעלות לכיוון חדר המועדון. היא לא הפנתה את מבטה לראות עם ג'סיקה נעלבה, היו לה דברים אחרים בראש... היא נכנסה לחדר המועדון,לקח לה קצת זמן לאתר את סיריוס, שבדיוק התחיל לעלות לחדרי הבנים, "סיריוס!" היא קראה, הוא הסתובב להביט בה,ילדה מפגרת מה את עושה?? מה את קוראת לו?? """כן.." סיריוס ענה לה, כולו תקווה, הוא לא היה בטוח למה... היא לא ענתה רק בהתה ברצפה,"רצית משהו?"הוא שואל אותה, היא עדיין לא עונה, רק בניסיונות קלושים להגיד משהו, "אתה רוצה לבוא איתי לנשף?"סיריוס ראה שהיא מאוד מודאגת.. הוא לא ידע מה להגיד, הוא עצמו לא החליט אם הוא רוצה ללכת איתה או לא, "אני..."סיריוס התחיל להגיד בהיסוס.אבל אמילי קטעה אותו, "זה בסדר, אני לא מבינה מה חשבתי לעצמי שתסכים לבוא איתי.." היא הסתובבה ללכת, נו תחשוב, סיריוס האיץ בעצמו, תחשוב, אתה חייב להגיד לה משהו, אתה לא יכול לתת לה ללכת, זאת ההזדמנות שלך, אבל במקום להגיד משהו הוא פשוט עמד ובהה בה עד שיצאה מחדר המועדון.
אמילי יצאה מחדר המועדון בהרגשה הכי גרועה שבן-אדם יכול להרגיש, היא התחילה ללכת לכיוון המדשאות, ויצאה החוצה בלי לענות לג'סיקה שניסתה לברר מה קרה, ברגע שהייתה מספיק רחוקה, אמילי שינתה צורה ורצה לכיוון היער האסור, אמילי הגיעה לפינה שבה סיריוס נהג לשבת, שדרך אגב הייתה המקום שבו נפגשו, היא השתנתה בחזרה, לא היה לה חשק להיות חתולה באותו רגע, היא התיישבה אל אבן והתחילה לבכות עד שכל הדמעות יצאו והבכי נרגע.
בעוד היא יושבת שם השמש התחילה לשקוע, והמדשאות התחילו להחשיך, אמילי לא רצתה לחזור לטירה, היא רצתה להיות לבד. החושך כבר ירד וכל התלמידים כבר נכנסו פנימה, לא נשאר איש במדשאות, אמילי טיילה לאורך גבול היער האסור, היא לא שמה לב שהתחילה להתקרב לבקתה של הארגיד, פתאום היא שמעה את האגריד יוצא מהבקתה, והיא ידעה שאם ימצא אותה היא תסתבך בגלל שהיא כבר אמורה להיות בחדר המועדון. בהתחלה היא חשבה להשתנות, אבל זה לא היה הרעיון הכי טוב כי חתולים לא היו בדיוק חיה נפוצה בשטחי הוגוורטס. וחוץ מזה האגריד והחיבה שלו לחיות עוד יכול לקחת אותה הביתה.. לא היה לה לאן לברוח,בסופו של דבר היא נכנסה ליער. אני רק בין העצים הראשונים, לא יכול להיות שמשהו יעשה לי משהו.. כמעט ולא נכנסתי ליער. ניסתה להרגיע את עצמה. היא חיכתה שהאגריד יכנס בחזרה לבקתה... פתאום היא שמעה קול מאחוריה, מין נהמה צרודה, והייתה לה תחושה ממש לא טובה לגביו, היא עזרה אומץ והסתובבה, זה היה בדיוק מה שחשבה. אדם זאב שהעז להתרחק מהלהקה, היא ידעה שלא תספיק להשתנות....
סיריוס לא הצליח להירדם, הוא לא ראה את אמילי בארוחת הערב, וגם לא בחדר המועדון, הוא הסתכל בחלון ופתאום הוא ראה יד שמנסה להאחז באחד העצים, אבל משהו משך אותה פנימה. סיריוס קם בבהלה. פתאום כל הגוף של היד יצא מהיער בניסיון לברוח, זאת הייתה אמילי. אבל זאב אדם כבר תפס אותה וגרר אותה פנימה, בלי לחשוב פעמיים הוא רץ החוצה. יצא מחדר המועדון וידע שאם הוא לא רוצה להתכל בפיבס הוא צריך להיזהר. אבל המילה זהירות יצאה מהלקסיקון שלו מזמן, הוא יצא החוצה למדשאות בשלום אחרי שכמעט נתקל פיבס, ורץ לכיוון היער האסור..
הוא לא הפסיק לרוץ עד שהגיע לנקודה שבה ראה אותה, היא כבר לא הייתה שם..
מקווה שאהבתם, אני אשמח לתגובות!!
|