הארי פוטר8 ופסל הזהב

כמובן, ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג, שבחיים לא אגיע לרמה שלה, תודה...

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

פרק ראשון: השעון מסתובב אחורנית

זה התחיל כבדיחה, אחר כך אימצו לזה עוד רעיונות, שיפרו את זה, וזה הפך לכמעט בטוח.

וינסנט קראב, גרגורי גויל, דראקו מאלפוי, פנסי פרקינסון ועוד כמה ילדים מסלית'רין, החליטו להיות אוכלי המוות הבאים...

"אבל מה יהיה עם הילדים דראקי?" שאלה בדאגה פנסי "כי בהוגוורטס הם לא ילמדו"היא הוסיפה בגיחוך "זה בסדר, פסי, הזמנתי להם מטפלת שתסדר את העיניינים, רעה וקשוחה, בעלת משמעת, אימא שלי, את זוכרת, נרקיסה?  אימי הבוגדנית? אולי היא בגדה בלורד, אבל יש לה לב זהב כשזה נוגע בילדים או בנכדי שלה."

"הו, כן, הילדים בידיים טובות" היא אמרה. "אבל אם אנחנו רוצים להמשיך את אוכלי המוות, אנחנו צריכים בוודאי, אה... בוס, מנהיג, לא?" שאלה פנסי.

"זה בדיוק מה שאני חשבתי, אבל אחד טוב, לא אחד שסתם יבטח באנשים כמו סנייפ או זנב - תולע, נכון? מישהו חכם, נבון, רשע, זדוני, בקיצור, מנהיג ראוי לאוכלי המוות הבאים!" הוא דפק על השולחן. "וזה אני".

"הארי, בוא מהר!" קראה ג'יני, ומרוב בעלה הפכה לצורת שועל החום שלה. "תרגעי, ג'ינברה, מה קרה?" שאל הארי מבולבל ומבוהל.

"הילדים, הארי, הילדים! אוכלי המוות פרצו להוגוורטס! הם הצליחו להיכנס עם אחד מהכשפים החזקים שלהם! כמובן שמשרד הקסמים שמע על זה, אבל הם לא מצליחים לעצור את זה!" "אוכלי המוות?" "כן!" "אז בואו נתעתק לשם, מהר!"

זה היה שיא המלחמה.

הארי וג'יני התעתקו לשם וראו גם את הרמיוני ורון "מה קורה כאן?" שאל הארי "כמו שאתה ראית, הארי, בוודאי, או שג'יני טרחה לספר לך, אוכלי המוות פרצו להוגוורטס!" אמרה הרמיוני. נשמע פיצוץ איום וצרחה מקפיאת דם.

"את זה הבנתי, אבל איך הם נכנסו לכאן?!" צעק הארי, שקולו נבלע {כשהוא דיבר רגיל} בין ההמולה "אף אחד לא יודע" אמר רון.

נשמעה עוד צרחה וצחוק גבוה ולעגני וצעק "זה הארי פוטר!" מאלפוי רץ אחרי הארי ותפס אותו בלחש קיבוע "אקספליארמוס!" שאג מאלפוי, והשרביט של הארי התגלגל באוויר ונפל על הריצפה קילומטרים מאחוריהם.

"מי טוב עכשיו באקספליארמוס, הא?" אמר מאלפוי וכיוון אילו את שרביטו "אבדה קד -" "אתה לא מסוגל" אמר/לחש הארי, ואפילו לא הרים ידיים.

"איך אתה יודע, מה? זמנים משתנים, הכל משתנה, אבל אוכלי המוות לא ישתנו, הם ישארו לנצח!" אמר דראקו "אבדה קדברה!" צרח מאלפוי, אבל כלום לא קרה. "אבדה קדברה!" שום דבר. "אבדה -" "אתה יכול לנסות להפסיק לנסות, מאלפוי, זה בחיים לא יצליח, אין לך את הכוונות האלה, אתה לא מסוגל". דראקו נשאר שקט, ורק חייך. הארי לא הבין למה הוא מחייך, הוא הסתובב והבין מיד...

		הפרק הבא