צוק

גלי הים המלוחים התנפצו על צוק גבוה והתיזו רסיסי מים לכל עבר. הרוח נשבה בחוזקה והעצים נטעו על צידם, נכנעים לה. השמיים היו מכוסים כבר זמן מה במרבד אפור כבד של עננים, ונדמה כי טיפות הגשם בוששו לבוא. כל החרקים כבר התחבאו מתחת לעלים, והציפורים חזרו לקניהן על העצים, ההורים לגוזליהם והגוזלים להוריהם. נערה צנומה בעלת שיער שחור כנוצות עורב עמדה על הצוק והביטה לעבר האופק הרחוק, שם המרבד האפור עדיין לא כיסה את השמיים התכולים והמים נצצו תחת קרניה המלטפות של השמש. הנערה פרשה את ידיה לצדדים והרימה את ראשה לשמיים, וכמו לפי סימן החל לפתע להמטיר הגשם והרוח פסקה. הנערה עשתה צעד אחד לעבר קצה הצוק, כך שכעת עמדה על הגבול בין האדמה לתהום. היא פתחה וסגרה את פיה מספר פעמים, אך שום קול לא בקע ממנו. היא סגרה את עיניה ונטעה את גופה קדימה, עד שפשוט נפלה. היא נפלה לעבר המים הגועשים, ידיה פרושות לצדדים ופיה נפתח ונסגר כאילו אומרת את מילותיה האחרונות, ללא קול. ראשה של הנערה פגעה בפני השטח הגועשים של המים והיא נעלמה מתחת לשמיכת הגלים העכורה בשקט מולחט.
הגשם פסק והעננים התפזרו, פני השטח של המים הפכו חלקים ללא רבב, החרקים יצאו ממקומות מחבואם והציפורים החלו לצייץ בשמחה. לא נותר זכר קטן, לנערה שחורת השיער שעמדה שניות אחדות קודם לכך על הצוק הגבוה.
אך לפתע, בלי שום אזהרה מוקדמת, נפרצו פני השטח החלקים של המים. הנערה, שחורת השיער, התעופפה לעבר האופק כשמתוך גבה מתנוססות זוג כנפיים לבנות, עיניה התכולות נוצצות מאושר ועל שפתיה נמתח חיוך של ניצחון.