אהבת אמת

פעם, חשבתי שאני מאוהב בצ'ו צ'אנג.

רציתי שתבוא איתי לנשף וכעסתי, כעס מוות, על כך שהלכה עם מישהו אחר. אוך, כמה ששנאתי את סדריק דיגורי על שהציע לה לפניי! טוב, וגם על עצמי כעסתי - איך יכולתי לפספס את ההזדמנות?!

שנה לאחר מכן, ניסיתי את מזלי בשנית. והפעם, לא נתתי לה לחמוק!

היינו ביחד לא הרבה במיוחד, וזה כלל כמה נשיקות ודייט אחד, אני חושב... לא משהו משמעותי.

היום, אני יודע שלא אהבתי אותה באמת!

פעם, הייתי בטוח שבחירת לבי, היא ג'יני ויזלי.

קינאתי בכל הבנים האלה, המאושרים, שיצאו איתה... רציתי גם!

כעסתי על כך שלא ניצלתי את ההזדמנות, אז, כשעוד הייתה מאוהבת בי. פעמים רבות תהיתי לעצמי - איך יכול להיות שאותה ג'יני, אחותו הקטנה של החבר הכי טוב שלי, זאת שפעם הייתה מסמיקה אפילו ממבט אחד שלי, נהייתה פופולרית כל כך, פתאום?!

הבטחתי לעצמי, שאם תינתן לי עוד הזדמנות איתה - אני לא אפספס אותה!

והצלחתי.

עם ג'יני, זה היה מעט שונה מאשר עם צ'ו - אתה היינו נפרדים וחוזרים. ליתר דיוק, אני הייתי נפרד ממנה, באיזו טענה מטופשת שזה מסוכן להיות בקרבתי, או משהו... אחר כך, היינו חוזרים, אחרי שהיא הייתה מתחננת ואומרת שזה לא משנה לה ושהרבה יותר קשה לה כשאנחנו לא ביחד... ואחרי זמן קצר שוב נפרדים...

זה היה די נחמד (כן, גם מעגל הפרידות-חזרות), הוא העסיק אותי, גרם לי לחשוב על דברים אחרים והיה בו איזה משהו מרגיע. אבל היום אני בטוח - לא אהבתי אותה באמת!

פעם, התחלתי לחשוב שאני מתאהב בהרמיוני גריינג'ר.

אז, קיוויתי כל-כך שאני טועה, ידעתי עד כמה רון אוהב אותה, וידעתי שהיא אוהבת אותו, גם כן. אבל משום מה, התחלתי להרגיש אליה משהו... אבל לא יותר מכך. עצרתי את המחשבות הללו. לא נתתי לזה להתקדם!

היום, אני מבין שהגורם לאותן מחשבות, היה הפחד להישאר לבד, הפחד מהאפשרות שרון והרמיוני ינטשו אותי אם יהיו ביחד, אבל לא אהבתי אותה באמת!

פעם, ניסיתי להמציא כל מיני סיפורים על התאהבויות ולהיאחז בהם, רק משום שפחדתי להודות באהבתי האמיתית...

היום, אני הולך לספר לדראקו מאלפוי עד כמה אני אוהב אותו באמת!