אזהרה! מכיל ספוילרים לספר האחרון בסדרת "הסודות של ניקולס פלמל בן אלמוות"
מאז ומתמיד, וירג'יניה דייר הייתה חופשית.
היא חיה לבדה, בלי הורים, משפחה או חברים, ביערות אמריקה. מלבדה, היו שם גם הילידים המקומיים, אך היא מעולם לא ממש חברה אליהם. דוגמה מושלמת לביטוי "זאב בודד".
אך בניגוד למה שהייתם מצפים, היא לא נהייתה אנוכית או חייתית. היא נשארה אנושית כל הזמן.
ותמיד, היא הכירה בערכו של החופש.
זמן מה לאחר שהפכה לבת אלמוות, היא הרגה את הקדמון שהפך אותה לכזו, בשביל לשמור על חירותה.
בתקופה המודרנית, היא עצרה עד כמה שיכלה אנשים שפגעו בחירותם של אחרים.
וגם בדנו טליס, בזמן המרד של בני האנוש בקדמונים, היא עמדה בראשם, ונלחמה למען החופש שלהם. בדיוק כפי שכתב לה אברהם הרב-מג: "אנשי דנו טליס זקוקים לקול, וירג'יניה. הם זקוקים לך."
והיא הייתה, ונשארה, כמו שהיא וכמו שהאמינה שכל בני האדם צריכים להיות -
חופשית.
זה האנפיק הראשון שלי ואני ממש אשמח אם תגיבו כדי שאני אדע מה לשנות ומה יש לשפר.
תגובות?
|