זה פשוט בלתי אפשרי!

"לא, זה פשוט בלתי אפשרי!"

"דראקו, תירגע ..."

"אני ארגע, כשאקבל את מה שמגיע לי!" ענה. "בלייז, תגיד, איך היית מגיב, אם היו שופכים לך על הראש קקי של היפוגריף?!"

"היי! אתה לא רואה שאני באמצע האוכל?!" התעצבן בלייז, "וגם לך לא יזיק לאכול, אם אתה לא רוצה להיראות כמו מירטל המייללת..."

"תענה קודם על השאלה!!!"

"תן לחשוב רגע," כיווץ בלייז את גבותיו, "אני מניח שהייתי מתקלח, משהו כמו שש פעמים, עד שהריח היה עובר, ואז מקלל את זה שעשה זאת באיזו קללה דוחה וגורם לו להצטער על שעשה!"

"נו, בדיוק!" קפץ דראקו, "כך בדיוק אמור להגיב כל אדם נורמלי שיש לו כבוד עצמי!" אז למה? למה כל מה שהאידיוט הזה עשה בתגובה זה להגיד 'אוי', לקום, להטיל לחש התנקות על עצמו ופשוט... לעזוב. לעזוב בלי להגיד לי כלום...

"רגע... זה מה שעשית לו?! שפכת עליו חרא?!" בלייז נחנק מהכריך שלו והחל להשתעל. כשנרגע, צחק בקול, "לא, מאלפוי, ח...אתה פשוט.. חח.. הורג אותי...לאן נעלמה בדיוק המקוריות שלך?!"

"לך לעזאזל..." נעלב הבלונדיני, אך נראה כי הרהר על דברי חברו.

זה רק חייך בתגובה, העביר את מבטו על הנער חיוור-העור שלפניו, ואמר בגיחוח, "אובססיה! שמרלין ישמור אותנו."

"זאביני-" אמר דראקו בטון מאיים.

"טוב, הבנתי, אני שותק. אל תדאג, אני בטוח שנמצא משהו. ובכל זאת, תאכל, או שלסלית'רין תתווסף רוח רפאים חדשה.

הבלונדיני קילל, ממשיך לחפור באוכל שבצלחתו עם כפית. הוא כבר התרגל לחוסר התיאבון, כך שזה לא הדאיג אותו. הבעיה העיקרית כעת, ישבה בשולחן הסמוך ואכלה בתיאבון רב. פוטר המזדיין! צוחק, מדבר בפה מלא עם חבריו, כאילו הוא בן- האדם המאושר ביותר עלי אדמות.

דראקו הקדיר פנים.

אם לומר את האמת, כבר מזמן לא קרה דבר מה מענין בינו לבין פוטר... וזאת בדיוק הייתה הבעיה: ממתי ל 'ילד הזהב' יש איזושהי זכות להתעלם ממנו?! הרי זה פשוט בלתי אפשרי! כמה שבועות קודם לכן, כאשר פוטר התעלם לראשונה מהעלבה ששלח לעברו, דראקו רק משך בכתפיו- שיהיה. כנראה אין לו מצב- רוח. אך כשזה קרה בפעם השניה, והשלישית... זה הכעיס את דראקו, כעס שעם הזמן הפך לטירוף מוחלט. הסלית'ריני ניסה בכל דרך אפשרית להחזיר את ניצוץ השנאה שהופיע בעיניו של שחור- השיער בכל פעם שהיה מקניט אותו- אוסף הירידות הקבועות הפסיק לעבוד, ואז נכנסו לפעולה ההצקות הסלית'ריניות השגרתיות. בזמן האחרון, ניסה על עצמו הגריפינדורי שלל כישופים, החל ממתקפת דגדוגים ועד 'כישוף הגועל- נפש', שגרם לנער להתכסות כולו בפצעונים אדומים ונפוחים. אך זה המשיך להתנהג כאילו כלום לא קרה - הולך למדאם פומפרי, בצייתנות מתמרח במשחות מסריחות, מפסיד שיעורים, אבל שותק. לא מתלונן ולא מחזיר. לא משנה מה עשה דראקו, תוצאת מעשיו הייתה נשארת זהה - התעלמות מוחלטת.

למשל, ימים אחדים קודם לכן, הטיל עליו דראקו כישוף, אשר גרם לו לרקוד, למשך חצי שעה שלמה, על שולחן המורים, מול דמבלדור וכל הצוות. ובתגובה? במקום להתעצבן מהצחוק ההומה המהדהד באולם, החוצפן עוד העז לחייך ולקוד בפני צופיו, מקבל שלל תשואות. כולם ידעו שהיה זה מעשה ידיו של דראקו, אך זה לא קיבל מהגריפינדורי לא תגובה, לא העלבה, אפילו לא רבע מבט לעברו. לפעמים, פשוט התחשק לדראקו לגשת אליו, או ליתר דיוק להתנפל עליו בכעס ולטלטל אותו חזק! איזו זכות יש לו להתעלם ממנו כך?!

עד כמה שקשה היה לו להודות בכך, מאלפוי נפגע עמוקות מחוסר תשומת הלב של הארי כלפיו. לאן נעלם הזעם בעיני האזמרגד? השנאה, הכעס, האגרופים הקמוצים? הוא התגעגע לכל אלו. מאז ומתמיד התענג על התגובה הסוערת של הגריפינדורי. התגובות של הסמור והבוצדמית לא עניינו אותו במיוחד, למרות שדראקו הקניט אותם בכל פעם שנפגשו, אך בלי פוטר, שהיה מתרתח מזעם מכל ירידה, ולו הקטנה ביותר, על חבריו, הוא לא היה מבט וחצי מבט לעברם-  הוא היה מחשיב זאת לא למעמד שלא. לעומת זאת פוטר... הוא היה קורבן מתאים. והוא לא יכל כך פתאום לשכוח חמש שנים של התעללויות, הצקות ושנאה הדדית! פשוט לא יכל! אז דראקו נשבע לעצמו, שלא יאפשר לפוטר לשנות את סדר הדברים! זה לא יכול להיות, זה לא הגיוני, זה לא אפשרי!

לכן, דראקו מאלפוי הזדקק לתוכנית, תוכנית אשר תוציא את הילד-שנשאר-בחיים מדעתו! זה צריך להיות משהו ענק, תוכנית כבירה, אשר תכריח, לבסוף, את המשקפופר העקשן להגיב להצקות של דראקו. השאלה שנשארה, הייתה מה...

"כדור הארץ לדראקו מאלפוי! כדור הארץ קורא לדראקו..."

הוא התנער מהמחשבות והבהייה השיער השחור והמבולגן, ושוב מצבו לפניו פניו הצוחקות של בלייז זאביני.

"אמרת משהו?"

"כן, אמרתי. בהתחלה חשבתי שאתה סתם אובססיבי לתשומת לב, אבל עכשיו הבנתי- זה לא כך," הוא עצר לרגע וסקר את חברו בשעשוע, "אתה פשוט מאוהב!"

"מה???" דראקו כמעט נחנק מרוב הלם, ובאותו זמן הרגיש את אוזניו מאדימות, "זאביני, נפלת על הראש, או מה?! אתה רואה שאני במצב-רוח רע, אז למה להוסיף גם את השטויות המפגרות שלך?! ותפסיק כבר לחייך ככה!!!"

"תירגע, חבר! רק ציינתי עובדה. וחוץ מזה, אתה חייב להודות - הוא נראה לא רע," צקצק הנער בלשונו, מעביר מבט בוחן על פוטר.

"אולי זה הקטע שלך, אבל אותי לא מושכים משקפופרים אנורקסיים!"

"מסכים. הם לא מושכים אותך. רק אחד מהם..."

"אני לא סובל אותו, ברור?! פשוט מחרפן אותי... מחרפן אותי..." המילים לפתע איבדו את דרכן במעמקי גרונו ולא התחברו למשפט הגיוני.

"מחרפנת אותך ההתעלמות שלו, בסדר. הבנתי, "חיוכו התרחב, "זה רק מסביר עד כמה הוא חשוב לך." דראקו כבר התכוון להחטיף החוצפן על שמעז לומר שטויות כאלה, אז זה הרים בכניעה את ידיו.

"הפסק לנהום, דרקון יקר שלי. אני חושב שמצאתי דרך לגרום לפוטר לשנוא אותך שוב." האגרוף שעמד לפגוש את פניו של בלייז, נעצר במחצית הדרך.

"דבר," השיב הבלונדיני בקור, "ותתפלל שהרעיון שלך מוצלח, כי אני לא הצלחתי למצוא כלום!"

"תאמין לי שזה הולך לעבוד!" הבטיח חברו.

***

באותו ערב, כשדראקו שכב לישון, הוא חייך באושר - לראשונה מזה שבועות רבים.

סוף- סוף! עוד מעט ותחזור שנאתו של פוטר אליו במלוא עוצמתה, והחיים יחזרו להיות מעניינים, ולא רק בשבילו, אלא בשביל כל בית הספר. חברו הטוב באמת הצליח למצוא את נקודת התורפה של הגריפינדורי. איך הוא עצמו לא חשב על זה קודם?! הרי, זה ידוע עד כמה חושש פוטר מדיבורים על חייו הפרטיים וכל אזכור, ולו הקטן ביותר, של המילה 'סקס', הופך אותו לעגבנייה מהלכת, הממלמלת צרורות מילים לא ברורות. כן, להכניס לפוטר סם מכושף לשתייה, לא יהווה בעיה גדולה מידי, אך מה יקרה בהמשך... דראקו הספיק לנסות על עצמו בזמן האחרון משהו בסגנון, שכמובן היה רק בשביל הניסיון, אולם אחרי מה שעבר עליו, הוא לא ישוב על כך, גם אם יאיימו להרגו. מה שעבר עליו היה מעל ומעבר. לגריפינדורי התמים שלנו הולך להיות לא פשוט...

עם כל נגיעה באדם, או בכל יצור חי אחר, פוטר הולך להרגיש כל כך הרבה רצון מיני - שיעמוד לו כל היום, ושום תרופה לא תוכל לעזור לו, חוץ, מכמובן, לממש את רצונותיו בסקס טוב.

מה שסביר להניח לא יקרה, אם לוקחים בחשבון את הדברים שציין דראקו קודם לכן...

זה לא היה סוד, שלהארי אין חברה אפילו, ואם שמים לב למבוכתו ואוזניו המאדימות בזמן שזה מדבר עם בנות המין השני, דראקו יכל לומר בוודאות, שהגריפינדורי היה בתול. כן, לילד הפלא הולך להיות לא קל. בשעות הראשונות, אוננות אולי תעזור לו, אך כעבור זמן מה, הוא בהחלט יצטרך שותפה, או שותף. לעצור את עצמו ילך ויעשה קשה יותר ויותר, והוא יתנפל, לבסוף, על האדם הראשון שיראה. בושה, מבוכה וחוסר אונים, צחוק ולעג מסובביו, זה מה שמצפה לו - וכל זה יעצבן את פוטר תוך שניות אחדות ו... לדראקו אפילו היה חבל עליו לשנייה. אבל רק לשנייה. זה יהיה מופע המאה! וסוף-סוף, דראקו יוכל להתעלל בו מול כולם, להפוך אותו מגיבור - לבדיחה של בית הספר. אחרי כל זה, פוטר לא רק ישנא אותו, אלא ממש ירצה להרוג אותו. צמרמורת של התרגשות עברה בו. סוף-סוף! תודה, בלייז, זאת פשוט תוכנית שטנית ומצוינת!

היום הגדול נקבע - יום שני, בעוד יומיים. בימי שני יש לסלית'רין שני שיעורים יחד עם הגריפינדורים, מה שנותן שלל אפשרויות לצפייה במתרחש.

טוב... רק עוד יומיים. נותרו עוד יומיים לחכות.

***

והנה נגמר הפרק הראשון...

מקווה שאהבתם!

		הפרק הבא