בתו של וולדמורט

תודה רבה ל-Winter Daughter על הביטוא של הפרק ועל כל העזרה!!

-

זנב-תולע נכנס לחדר האפרורי במהירות, מקפיד לסגור את הדלת אחריו בשקט מוחלט. הלורד, שישב בכורסה מול האח הבוער, לא העיף ולו מבט לעבר עוזרו. הוא אינו זז ממקום ישיבתו כבר כמה שעות, מביט בלהבות. נגיני הזדחלה בין רגליו, משמיעה קולות שריקה.

"א-אדוני?" זנב-תולע גמגם.

"מה ברצונך, זנב-תולע?" הלורד שאל, עיניו עדיין נעוצות בלהבות. מאחורי הלורד נשמע רחש – זנב-תולע התקרב אליו.

"אדוני," הוא חזר, כעת קולו יציב יותר. "הבאתי בשבילך עוד יין, אדוני. לוציוס אומר שזהו היין המשובח ביותר שנמצא בבעלותו. בציר 1811, יין שאטו ד'יאקם לב-"

"הנח אותו כאן, זנב-תולע." הלורד ציווה. זנב-תולע הניח כוס זכוכית צרה מול הלורד, ומזג לתוכה את הנוזל השקוף והצהבהב מעט, לאחר שסיים הניח את הבקבוק לצד הכוס. הוא נעמד, כנראה מחכה להוראות נוספות. לאחר שהבין כי אין בכוונתו של הלורד לשוחח עימו, זנב-תולע קד ומיהר לעזוב את החדר.

הלורד הסיט לרגע את מבטו אל כוס היין, אך עיניו חזרו לאח רגעים ספורים לאחר מכן. 
מחשבות רבות עברו בראשו, וזנב-תולע רק הזיק לרצף הרהוריו.

הלורד הרהר רבות.

רב מחשבותיו הסתכמו בהארי פוטר, הנער הידוע לשמצה בתור "הילד ששרד". הכינוי גרם ללורד לרצות לפרוץ בצחוק עז. הילד הזה שרד בזכות טעויותיו של הלורד, עד כמה שהלורד הצטער להודות בכך, ואך ורק בזכות טעויותיו. הוא התייחס ברשלנות לנושא הילד בעבר, אך כעת עם חזרתו זה עמד להשתנות.

אולם ברגע הזה הלורד התרכז במחשבה אחת שעברה במהירות הבזק בראשו, והלורד אילץ את עצמו להתמקד בה.

האח בו הביט היה מקושט בגילופי עץ בצורות שונות. במרכז האח, מעל הלהבות, הונחה אבן ענבר גדולה. הלהבות שיחקו באבן, גורמות לה לשנות גוונים כשבהקו על האבן – מדיי פעם הענבר נראה כהה כשאר החדר, ומיד לאחר מכן הוא שינה את צבעו לבהיר, מזכיר את צבע השמש.

כשעשה זאת, הוא הזכיר את עיניה של קטרינה.

קטרינה... הלורד כמעט שכח מעצם קיומה. הוא שכח את עיניי הענבר שלה, את שערה בצבע הלוז, אשר בשמש קיבל גוונים זהובים, הוא שכח את צחוקה המתגלגל, את שנינותה, את ההערצה שראה בעיניה בכל פעם שהביטה בו. המכשפה היפה והמוכשרת ביותר שהלורד ראה. הנכס היקר ביותר באוסף אוכלי המוות שלו. כך לפחות הייתה.

היא הגיעה לבריטניה מבולגריה, מיד לאחר שסיימה את לימודיה בדורמשטרנג. לאוכלי המוות היא הצטרפה רק ב-1972, בהיותה בת 18. היא הייתה אחת הצעירות בקרבם, אך גם אחת מהשאפתניות ביותר. מהר מאוד היא הפכה להיות לאחת מהאהובות ביותר על הלורד. היא תמיד עשתה את הכל בדיוק לפי רצונו של הלורד, מבלי לטעות אפילו פעם אחת. היא הייתה ידועה בבולגריה בתור אחת מרוקחות השיקויים הטובות ביותר בזמנה – רבים החשיבו אותה לגאונה, לכן היא הייתה אחראית על רקיחת שיקויים בשביל אוכלי המוות – הו, כמה שהיא הייתה נהדרת בזה!

מהר מאוד הוא רצה להפוך את קטרינה לשלו, ורק לשלו. היא הייתה הפרס היקר שלו- יפה, חכמה, מוכשרת. הוא רצה שהיא תהיה שייכת לו.

והיא הפכה להיות שלו.

ארבע שנים קטרינה הייתה בבעלותו. היא סיפקה אותו, העריצה אותו, התגאתה בכל דבר שעשה. 

היו פעמים בהן הלורד אפילו חשב על כך שקטרינה תוכל להיות זו שתביא לו יורש- הוא כמובן יהיה יורש ראוי – טהור דם אמיתי, יורשו של סלית'רין והממשיך של הלורד.

כן... אם הלורד אי פעם התכוון להביא יורש, קטרינה היא זו שהייתה מקבלת את הזכות לכך.

אך שנתיים לפניי סוף המלחמה קטרינה נעלמה מפני האדמה. הוא חיפש אחריה בכל מקום, אך מאמציו היו לשווא – מקטרינה לא נשאר שום זכר. הלורד זעם – הוא דרש לדעת מי גרם לה להיעלם. הוא התכוון להעניש את הנוכל שלקח ממנו את הנכס היקר שלו.

אולם לעשות זאת הוא לא הספיק. בחלוף השנתיים הבאות הוא איבד את גופו, את תומכיו ואת הניצחון במלחמה.

הכאב שהרגיש גרם לו לאבד את הכל, לשכוח את הכל מלבד הרצון לחזור לגופו, לחזור לאיתנות, ללמד את פוטר לקח, ללמד את העולם כולו ששום "ילד ששרד" לא יכול לעמוד בדרכו.

וכעת הוא חזר.

ושוב קטרינה הופיעה מול עיניו. ושוב הוא רצה למצוא אותה.

והוא התכוון למצוא אותה. הוא התכוון למצוא את מי שגרם לה להיעלם ולגרום לו להצטער על היום בו חשב על המעשה הזה. והוא התכוון לגלות מה עלה בגורלה של אוכלת המוות האהובה עליו.

הוא התכוון למצוא את קטרינה וורגובה, חיה או מתה.

		הפרק הבא