*ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג* מסופר מנקודת המבט של הרמיוני.
הנה התחילה השנה השלישית בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. נורא התרגשתי, ובלילה, לא יכולתי לישון, בגלל ארבע סיבות: הראשונה, געגועים להארי, אחד מהחברים הטובים שלי. השניה, געגועים לרון, גם הוא חבר טוב שלי. השלישית, געגועים לג'יני, שהתקרבנו מאוד בתור חברות שנה שעברה. והרביעית, טוב, געגועים לג'ורג', ולמה שאמר לי ביום האחרון שנה שעברה.
*~פלאשבק~*
הארי, רון ואני נפרדנו, כי החופש הגדול הגיע. ואז נזכרתי ששכחתי משהו חשוב במועדון. עליתי בריצה לחדר המועדון, ומיהרתי, כדי שלא אאחר לאולם הגדול, לסעודת הסיום. לא רציתי להיות האחרונה שתגיע, זה מביך. ואז ראיתי מישהו מכניס אבן נוצצת לתוך תערובת כחולה הנמצאת בתוך מבחנה. "פרד, ג'ו'רג'?" שאלתי. "נחשי" ענה הנער. "אתה... אממ... ג'ורג', נכון? או שטעיתי?" "את צודקת" אמר לי. ישבנו ודיברנו במשך כמה זמן, ונהנתי, ולא שמתי לב לזמן, ולא היה חשוב לי להגיע בזמן. לבסוף, הוא ארז את חפציו וקם, ואני עדיין לא סיימתי לארוז את שלי! הוא צעד בשקט לכיוון היציאה, עם הפנים לדלת, לחש: "אני אוהב אותך" ויצא.
*~סוף פלאשבק~*
רציתי לראות אם הוא זוכר, אם הוא עדיין מרגיש כך. כי אני, אני... אני גם התאהבתי בו. ברכבת ישבתי עם הארי ורון, אך חשבתי על ג'ורג', והאם ייגש אליי גם הפעם. האם מה שאמר לי באמת משנה משהו? האם הוא יעשה משהו עם מה שאמר? ואז נכנסו סוהרסנים, והפסקתי לחשוב על ג'ורג', מפני שהיו לי דברים אחרים לדאוג להם. כשהנחתי את חפציי, עשיתי זאת באיטיות, כדי לפגוש אותו, כדי לדבר איתו. אך הארי ורון חיכו לי, וכך לא יכולתי לדבר עם ג'ורג'. אכלתי רק כשתי חתיכות מהאוכל, מכיוון שראיתי את אחד התאומים מסיים. מזל שהם לא ביחד סוף כל סוף! קמתי ורצתי למועדון, לפני שהארי או רון יחשדו ויבואו לשאול כשלומי. התיישבתי על הספה, עושה כקוראת ומזווית העין מסתכלת על אחד התאומים, עומד ותוהה. מעניין על מה הוא חושב... "הרמיוני, אני צריך לדבר איתך שנייה" אמר. סגרתי את הספר ובאתי, כאילו הכל רגיל. כאילו לא חשבתי עליו כל הקיץ. והוא אמר: "מי שדיבר איתך בסוף שנה שעברה לא היה ג'ורג', אלא אני".
|