(עוד לא) התגברתי

הערה: בקשר לדירוג הפאנפיק, אני לא מבינה כ-ל-ו-ם בדרוג פאנפיקים, אז אני אשמח עם מישהו שכן יודע יכתוב לי בתגובות... =)

(המשפט הזה זה עריכה..)בשיא חוצפתי לא הוספתי וויתור זכויות! אז אני מאוד מאוד מאוד מתנצלת על זה, וכמובן:
אני לא רוצה להרוויח מפאנפיק זה שום רווח כספי, כימעט כל הדמויות הן פרי דימיונה של ג'יי קיי רולינג ואין לי שום כוונה לגנוב לה קרדיט על הגאוניות שלה!!! ואני כותבת אותו למען ההנאה שבכתיבה! וכדי שעוד אנשים יוכלו להנות מהרעיונות שלי!(אני מקווה שאתם תאוהבו את הסיפור)
(מקווה שהייתי בסדר..חחח)

---------------------

שנים כבר עברו, אבל אני עוד לא התגברתי.  אני כל הזמן רואה בראשי את גופתו המוטלת על האדמה, ובעיניו אין את הניצוץ שתמיד היה לו, היה חסר בעיניו את זיק השובבות שתמיד היה  לו, הזיק  הזה שלעולם לא יופיע שוב...

זה נדמה כאילו כולם שכחו את פרד, ורק אני לא. אף אחד כבר לא מזכיר אותו, לפחות לא לידי.

אני מרגיש שאני חייב לספר למישהו על התקופה הזאת בחיי, לתקופה בחיי שאני קורא לה "בלי פרד", תקופה שאני מקווה שתסתיים. אבל אני יודע שכך לא יהיה.

אז בחזרה לסיפור, כל מה שקרה אחרי המלחמה:

החנות של פרד ושלי נסגרה, לא יכולתי להיות במקום שהדגיש בצורה כו משמעותית את חיסרונו של פרד, וגם לא יכולתי לפתוח את החנות "הוקוס מוקוס של האחים וויזלי" כשאח אחד חסר. זה היה ברור מבחינתי: פרד הלך, אין חנות, נקודה. אין ויכוח. אבל לאחר מספר חודשים רון הציע לי הצעה מעניינת, ואולי אפילו הייתה מן הצעה כזאת כדי לצאת מהדיכאון והאבטלה ששקעתי אליהם. רון הציע לי, יותר נכון שאל אותי, עם אני מוכן לקבל אותו כשותף לחנות, ואני הסכמתי.

כך יצא שפתחנו יחד את החנות כמו שאני ופרד פתחנו יחד את החנות, גרנו יחד בדירה הקטנה שמעל לחנות כמו שאני ופרד גרנו בדירה הזאת, אכלנו באותם מקומות שאני ופרד היינו נוהגים לבלות בהם את הפסקות הצהריים שלנו. רון הפך למן תחליף של פרד מבחינתי. מה פתאום! לפרד אין תחליף! או שאולי כן? אני לא ידעתי, תבינו אותי, איבדתי את אחי התאום, את החצי השני שלי, את חצי מהנשמה/לב/מוח שלי איבדתי! הייתי חייב משהו בתור פיצוי כלשהו, ורון מילא את התפקיד יופי.

באחת הפעמים שטיילתי לבדי בסמטת דיאגון (דבר שמאוד אהבתי לעשות מדי פעם) פגשתי את לא אחרת מאשר אנג'לינה, זאת שלמדה איתי בהוגוורטס. שנינו הינו בהלם. היא פתחה את  פיה ואמרה "פ.." באותה שנייה היא ראתה  את האוזן השמאלית שלי. ליתר דיוק, את איפה שהייתה אמורה להיות לי האוזן השמאלית שלי ומיד אמרה "ג'ורג'! כמה טוב לראות אותך! איפה פרד? השארתה אותו לבד בחנות?" את המשפט האחרון היא אמרה ספק נוזפת ספק משועשעת. "אממ... לא, השארתי את רון לבד בחנות" עניתי לה "מה זאת אומרת את רון מה עם פרד?" לא  עניתי לה. לא רציתי לדבר איתה על הנושא הכל כך רגיש הזה. גם היא, כמו כולם, לא יכלה לדמיין את ג'ורג' בלי פרד, את זה ידעתי לפי הבעת פניה.
"אני כל כך מצטערת! איך זה קרה? מתי?" ניסיתי להתחמק מתשובה, אבל היא לחצה אז בסוף עניתי לה "במלחמה" ולא היה יותר מה להוסיף.

אני ואנג'לינה נשארנו בקשר מאז המפגש הזה.
אחרי שנה כבר היינו מאורסים,
אחרי עוד שנה כבר התחתנו, לומרות שידעתי שהיא תמיד אהבה את פרד יותר מאשר אותי.
שלוש שנים אחרי החתונה אנג'לינה הייתה בהריון. אחרי שהיא ילדה תינוק, עוד לפני שקבענו, שנינו ביחד אמרנו "פרד" על שם חצי נשמתי שנעלמה, והלכה לעולמה.

----------------------------

אני ממש מקווה שאהבתם!

זה הפאנפיק הראשון שלי אז אני ממש ממש אשמח עם תגיבו ותגידו לי מה דעתכם!
(ובבקשה תהיו עדינים)

		הפרק הבא