שירת מלאכים

פרק 1-מגורשת

.אני שוכבת על המיטה בחדרי השכור בבית המלון, טומנת את פני בכרי ופורצת בבכי שדועך רק לאחר רבע שעה

?איך זה יכל לקרות לי? לי! תלמידה למופת! מצטיינת בעבודות וממיינת ראשית! כל זה השגתי עד גיל 10 ועוד גירשו אותי?! ובגלל מה? בגלל ששלחתי אדם צדיק לגיהנום

.כנפי מתעוותות וגורמות לי כאב רב. כאב שמזכיר לי, שמיועד להזכיר לי, שאסור לי להשתמש בהן יותר

.עכשיו אני לבד. אין לי הורים שידאגו לי כי אני ביתו של האל, אין משפחה! היחידים שאי פעם דאגו לי היו המלאכים האחרים ועכשיו גם אותם אין לי 

?איך הכנסתי את עצמי לבלגן הזה 

.אני מתרוממת לאיטי, מקפלת את כנפי הלבנות פנימה ולובשת על גופי שמלה תכולה שמזכירה לי את בגדי התינוקות שהייתי תופרת

.תפקידם של התינוקות הוא להתגלות לאנשים בעלי יעוד משמעותי ולבשר להם על כך. ליידע אותם שהם לא רגילים

.אני יורדת ללובי ומטיילת בעיר, מתעלמת בהפגנתיות מהמבטים הננעצים בי בשל היותי מושלמת. אחרי הכל, האל ברא אותי

אחרי שאני אוכלת במסעדה וקונה לעצמי חולצה סגולה אני חוזרת למלון ועולה לחדרי, נשכבת על המיטה ומדליקה את הטלוויזיה

.אני מזפזפת בחוסר עניין בין הערוצים עד שקריאת ינשוף מקפיצה אותי 

.אני מסתכלת סביב ומבחינה בינשוף אפור עומד על השידה שלי כשלרגלו קשור מכתב

.אני פותחת לאיטי את המכתב ומביטה בתדהמה הולכת וגוברת במילים הרשומות של הדף

!אולי זאת מתיחה? אבל מי כבר יעשה את זה? שאר המלאכים עסוקים מדי בשביל שטויות כאלה ופה אף אחד לא מכיר אותי

.אני מקפלת את המכתב ומניחה אותו על השידה שליד מיטתי, מבטיחה לעצמי לדאוג לזה מחר

.לאט לאט עיני נעצמות ואני נופלת לבור העמוק של השינה 

.בחלומי אני מסולקת, שוב, מאותה סיבה שטותית. אבל אז האל דופק על מסעד כיסאו האדיר. טוק טוק טוק. טוק טוק טוק

.עיני נפקחות בבת אחת 

.טוק טוק טוק. הדפיקות ממשיכות. טוק טוק טוק

"אני קמה ופותחת את הדלת, מתכוננת לצעוק על הסדרנית שהעירה אותי למרות השלט "נא לא להפריע

.אבל במקום האישה העגלגלה והחביבה עומדת אישה חמורת סבר בלבוש מוזר 

"...אז זה נכון..." אני ממלמלת חלושות. "זאת לא מתיחה"

".חוששני שלא יקירה" היא אומרת. "אם תואילי להכניס אותי לחדרך אספר לך את כל הפרטים" 

.אני מרחיבה את פתח הדלת והיא נכנסת ומתיישבת על כורסא שהיא מזמנת באמצעות מקל שהיא מחזיקה בידה

...היא מסבירה לי הרבה פרטים חלולים וחסרי עומק שחולפים מעל ראשי מבלי שאני אשמע אותם. משהו מטריד אותי באישה הזאת, משהו מוכר בה

.פתאום הכל מכה בי. אני בראתי את בתה, בתה שגרושה לקח והיא לא פגשה כבר חמש שנים. אשה מסכנה, אחרי 4 שנים של הפריות היא סוף סוף הצליחה להיכנס להריון ובתה היחידה נלקחה ממנה. אין צדק 

.ומחר אני אבוא ונלך יחד לקנות את הכל. בסדר?" פתאום מילותיה נקלטות בראשי ואני רואה שהיא מסתכלת בי במבט דואג" 

.בסדר" אני מהנהנת ומחייכת אליה, משדרת לה שאין מה לדאוג" 

יופי, אז להתראות חמודה ו... אממ... תזכירי לי, איך אמרת שקוראים לך?" היא שואלת" 

.אן" אני מחייכת"

"?אן מה" 

"אין לי שם משפחה. פשוט אן"

!אוקי..."היא מסתכלת בי במבט שאומר שהיא לא מאמינה לאף מילה שלי. "אז נתראה מחר, אן בלי שם משפחה." היא מחייכת ויוצאת מדלת חדרי. ופתאום אני קולטת, אני לא לבד יותר. אני הולכת לבית ספר לקוסמים"

		הפרק הבא