אמה

"אמה! יש מכתב בשבילך!" קראה אמי מהסלון.
ירדתי אליה.
היא ישבה על הספה ובידיה מעטפה.
היא הושיטה לי את המעטפה.
פתחתי אותה והתחלתי לקרא.
"מי שלח לי את זה?" שאלתי אותה.
"אני לא יודעת" ענתה.
עליתי לחדרי.
הטלפון שלי צלצל.
זו הייתה חברתי הטובה, איימי.
"היי" אמרתי לה.
"היי. את לא תאמיני מה קרה. רוברט ואני- חברים" אמרה.
"מזל טוב" אמרתי לה.
איימי לא מצליחה כל כך עם בנים.
אך היא לא מתייאשת- היא מנסה ומנסה.
"למה את מבואסת?" שאלה.
"את לא תאמיני איזה מכתב קיבלתי" אמרתי לה.
סיפרתי על זה שאני מכשפה ואני אהיה חייבת לעזוב לשנה.
שתינו היינו מבואסות.
הכי הייתי עצובה לעזוב את אהבת חיי- ברנדון.
אני הייתי מאוהבת בו מלפני 3 שנים.
עכשיו אני אלך לשנה ולא אוכל לגרום שיתאהב בי.
 אבל מי יודע, אולי אמצא שם מישהו חדש שאתאהב בו.
במכתב היה כתוב שאני צריכה ללכת למקום אשר נקרא סמטת דיאגון.
הלכתי לבד עם כמה מטבעות של קוסמים בכיסי.
קניתי את כל הציוד.
עברו כמה ימים והגיע היום.
היום בו הייתי צריכה ללכת לבית הספר לקסמים הוגוורטס.
ארזתי מזוודה ותיק גב, ויצאתי לדרך.
 עשיתי קוקו גבוה, לבשתי את הגלימות שקניתי ונעלתי נעלי ספורט.
הורי, אלי ובוב, הסיעו אותי לתחנה.
הם לא היו קוסמים. שלפתי את הכרטיס מכיסי ונכנסתי לתוך הרציף תשע ושלושה רבעים.
ברכבת היה קרון פנוי.
ישבתי בקרון לבד.
פתאום, הרכבת רעדה, וכולם נפלו למעטה מהרכבת.

		הפרק הבא